פרה קדושה אחרונה

מכל הפרות הקדושות שנטבחו במקומותינו, אחת שרדה עד היום: זו שגורסת שכאשר ישראל מתקרבת לעימות מזויין, כל השאלות מונחות בצד, או במינוח של פעם "שקט, יורים".
אהוד ברק, שהניח את היסודות לרגע הזה זמן רב – הרי כבר בתחילת כהונתו הכריז שתוך 15 חודשים נדע שיש לנו פרטנר לשלום, והיום השאלה הזו נענתה בשלילה – יכול לסמוך על הפרה הקדושה הזו בימים הבאים.
בין אם תוקם ממשלת אחדות או לא, עד שיגיע הסיבוב הנוכחי לכלל רגיעה למראית עין ברק ייהנה מתמיכה כמעט מקיר לקיר. התמיכה הזו נבטה כבר בוועידת קמפ דיויד, ממנה יצא רוב הישראלים בתחושה שהלכנו עד הסוף וגילינו שאין עם מי לדבר.
ההכרה הזו, מוצדקת או מוטעית, נתקבלה כמעט באנחת רווחה, שכן היא מאמתת חשש ישראלי עמוק ונושן. ערפאת, יש לומר, לא עשה דבר למתן את החשש הזה, ונדמה שעכשיו כולנו, ישראלים ופלסטינים, הולכים אל העימות שלמים עם עצמנו וצודקים עד דכא.
אחר כך יגיע זמן השאלות, לברק ולא פחות ממנו גם לעוסקים במלאכה תחתיו, ובראש וראשונה לצה"ל, שכל תרחישי האימה שלו התגשמו, אבל לא יכול לנוח על זרי הדפנה של מי שהזהיר.
בשטחים, לפחות בימי המהומות הראשונים, עושה רושם שההכנה מראש אכן השתלמה. אבל מי שידע בדיוק את תרחיש קבר יוסף ולא עמד על פינוי מוקדם של המקום יצטרך להסביר למה, ומי שהעריך והזהיר שחיזבאללה ינסה לחטוף חיילים, ולא מעטים בצבא ידעו אפילו להצביע על הגיזרה המועדת לפורענות, יצטרך להבהיר איך זה קרה, ולא לפתע פתאום אלא בעיצומו של יום קרב.
אף אחד איננו יודע בדיוק מה יכולה המערכת לעשות בעניינם של שלושת החטופים. נסיון שני העשורים האחרונים מעיד שלרוב לא ידענו לנתח את המערכות הפועלות בדרום לבנון ואת יחסי הגומלין וההשפעה ביניהן.
הטלת אחריות כוללת על החיזבאללה, לבנון וסוריה היא דבר אחד, והתרגום של האחריות הזו לשפת הפצצות הוא דבר אחר, שעשוי לשחרר לחץ ותסכול אבל לא ברור אם מי שיסבול ממנו אכן מסוגל להשפיע על גורלם של השלושה.
ברק נמנע, ובצדק, מרטוריקה חריפה מדי בעניין זה: הוא יודע היטב שבענייני מו"מ על בני ערובה קשה לרוב לעמוד מאחורי המילים הגבוהות.
אשר לפלסטינים, הזעם הישראלי הקולקטיבי כלפי ערפאת קשה מאוד לתרגום. צה"ל שמר עד עתה על איפוק מירבי, כדברי הרמטכ"ל, אבל מה בדיוק משמעותה של המדיניות החדשה? ירי לא מבוקר שיעלה בחיי מאות אנשים? פגיעה בראשי הרשות? חנק כלכלי?
כל אחד מהאמצעים האלה ספק אם יועיל בטווח הקצר ויגרום נזק בטווח הארוך. עם כל התסכול שבדבר, אפילו להכרזה על מות התהליך אין משמעות רבה.