הפועל תל אביב בפארמה: אמונה תפלה

"אמונה – אתה יכול לעשות מעט מאוד איתה, אבל אינך יכול לעשות דבר בלעדיה". סמואל באטלר

בהפועל תל אביב כבר התחילו לדבר העונה בקלישאות אירופיות מיובאות. אחרי כל משחק בינוני נשמעה הטענה, שזה לא תירוץ שהקבוצה משחקת באירופה, שזה עידן מקצועני ושגם באנגליה קבוצות משחקות שני משחקים בשבוע. אחרי כל חילוף, אמרו בקבוצה שבשביל זה יש סגל גדול ובגלל זה כל שחקן שנפצע זה לא טרגדיה. ביום חמישי ינחתו האדומים במדינת הפרמזן, בערש הבורגנות האיטלקית, בממלכתם של פאביו קנבארו והמלחין ורדי, והם יגיעו לשם בלי שביט אלימלך ובלי אסי דומב. אז נכון שלכל שחקן יש מחליף, השאלה היא איזה מחליף. העיקר שקנו את קלימי סבן.

"האם לא שמתם לב שהאמונה בדרך כלל חזקה דווקא אצל חלשי האופי". מאדאם דה סטאל

לחשוב שהשוער המחליף ניר רחמין ייתן את משחק חייו, ובכן, אם זה ממש מעודד מישהו, אפשר לחשוב את זה. זה לא מזיק. אומרים שהוא אחד משוערי העתיד של ישראל, אבל אומרים את זה על הרבה אנשים, בכל מיני תחומים, ובכלל לא ברור שיהיה פה עתיד, אבל זה כבר סיפור אחר. הרבה מדי תלוי בכתפיו נטולות הרזומה של רחמין. קשטן כבר ייתן לו הכנה פסיכולוגית סטייל סיירת מטכ"ל, שמעון גרשון ייתן לו לטיפה על הראש אחרי כל קליטה של כדור. אומרים שגם יש לו ביטחון עצמי גדול. בכל מקרה, רחמין, אתה החוליה החלשה (וסליחה על המטאפורה הדבילית).

"אמונה היא לחיים אמוציונליים מה שהעקביות לחיי האינטלקט – פשוט הודאה בכישלון". אוסקר וויילד

עם כל הסגל העמוק, אין להפועל בלם מחליף ראוי. יעקב הלל כבר מזמן הפך מגירסה לודאית של טוני אדמס לקמיע. הוא כמו החמסה המשתלשלת מכיסו של דרור קשטן. הוא לא ממש משחק, אבל הוא קיים, אז זה מרגיע. הלל יכול לסתום חורים בבאר שבע, אשדוד או נתניה, אבל לרדוף אחרי מרקו די ואיו, זה כבר יותר מדי. הלל, גם אתה החוליה החלשה, אין מה לעשות. כידוע, משחק בגביע אופ"א הוא כמו מלחמה בטרור – אין פתרונות קסם. גאבור הולמאי אולי אפור מספיק כדי להיות בלם קדמי, אבל הוא זקוק לאיתגור בקטע של שמירה אישית. העיקר שקנו את דודו דהאן. איפה הוא בכלל היום?

"בשעות הלילה גם הכופר הוא מאמין למחצה". אדוארד יונג

מלבד אלימלך הוא המלך, מי שעוד אחראי כמעט בלעדי לנסיעה לעיר הפרמזן הוא מילאן אוסטרץ'. בליגה הישראלית הוא חתיכת אניגמה, אבל באירופה הוא גונב גולים סדרתי עם מניירות של סופרסטאר מהדיוטי פרי של ליגת האלופות. מה שלא הולך נגד משה בן סעדון ממכבי קרית גת, הולך מצוין נגד ג'ון טרי מצ'לסי. בכל אופן, אוסטרץ' היה בזמן האחרון בפריג'ידר. הוא נפצע, טס לאירופה (ולא לדוקטור מרטנס), עשה אימוני ריצה בלבד בלי כדור, אימוני שיחרור, אימוני כדור, את כל התהליך וגם שיחק קצת בבלומפילד נגד פארמה. גם אוסטרץ' הוא סוג של חוליה חלשה, אבל לך תדע עם הסלובני הגמלוני. פתאום כמו דאוס אקס-מאכינה הוא גורם למרפסות מדינת היהודים לרעוד ולא בגלל שהן עשויות פל-קל.

"ניתן להגדיר אמונה כמתן אמון לא הגיוני בהתרחשות בלתי מתקבלת על הדעת". הנרטי לואיס מנקן

בכל זאת, אוסטרץ' מבקיע, יורם ארבל משתנק, פארמה לוחצת, משיגה שיוויון מאוחר. התסריט הזה לא נשמע כל כך פנטסטי. 0:0 היא תוצאה טובה כשם שהיא תוצאה גרועה. כשהאדומים קיבלו את צ'לסי, אמנם רבים הצהירו שהם מאמינים כי "ביום נתון" אפשר לעבור את צ'לסי, לא רבים ממש חשבו את זה. הפועל הוכיחה העונה שהיא לא מפחדת משום דבר, בעיקר לא מהפחד עצמו ובטח לא מהיריבות שלה. לא משנה מה יקרה, את חתיכת ההיסטוריה שלה היא כבר לקחה. היא נתנה עונה תקדימית, שמציבה רף גבוה מדי כנראה בשביל הכדורגל הים תיכוני המנוון שלנו. בלי האמונה, צסק"א לא היתה אוכלת אותה, אבל הפועל חצתה כבר את מושגי האמונה וזה ההישג הגדול שלה. זה עוד משחק אותו היא יכולה גם לעבור. אשרי המאמין. אל מלא רחמין.