בת-שבע במפגן יכולת אישי

מופע הבכורה ליצירתו החדשה של הכוריאוגרף הבריטי פול נורטון, "k/nowhere", הועלה במוצ"ש בביצוע להקת בת-שבע, במסגרת הערב "אגרופים רכים", שירוץ לאורך השבוע. הערב, שמשלב בתוכו גם עיבוד מחודש ל"ציטוטים לאנשי עסקים" - מקטע מתוך המופע "משה" על-פי כוריאוגרפיה של אוהד נהרין - התקבל בחיבוק על-ידי הקהל שהגיע לאולם המרכזי בסוזן דלל. החלק הראשון של הערב הוא עיבוד מחודש ל"ציטוטים" והוכחה ניצחת לכך שקומפוזיציה מחודשת של יצירה קיימת יוצרת אמירה חדשה, נפרדת ולעתים טובה מיצירת המקור.
למרות שבתחילה נדמה כי השילוב בין העבודה של נהרין לבין זו של נורטון מיותר ונועד בעיקר למלא זמן במה (אורך היצירה של נורטון 40 דקות בלבד) מדובר, בסופו של דבר, בחיבור מעניין מבחינה תכנית ותנועתית. העבודה של נורטון, שתורגמה לעברית בשם "יודע שום מקום", מנסה להגדיר את המונח "בית" - לכאורה מילה טריוויאלית האוצרת בתוכה אינספור משמעויות. "ציטוטים", לעומת "k/nowhere", מלווה במונולוג סהרורי ומשעשע על אמירות מפונטזות עם נגיעה רופפת באקטואליה ("כבר למעלה משעתיים שאני בשיחה עמוקה עם חנאן עשראווי. הטלפון צלצל, החלטתי לענות כי הבן הבכור שלי אמור לחזור מטיול סביב העולם. הרמתי את השפופרת, דדו על הקו. חנאן הבינה, קמה מהכיסא, פשטה את החלוק וקפצה למים").
אז, כן, אפשר להתייחס לחיבור בין שתי היצירות במובן הפוליטי, אבל לא הכרחי. החיבור בין השתיים נותן בעיקר פרספקטיבה על האופן שבו הצליחו רקדני "בת-שבע" להתפתח תחת ניהולו האמנותי של נהרין ועל האופן בו הם גדלים גם תחת שרביטם של יוצרים אחרים. יצירתו של נורטון - השניה שהוא יוצר ללהקה הישראלית - מאפשרת לכל אחד מחברי הלהקה מפגן יכולת אישי - בין אם בקטע הסולו הנפלא של איתמר סהר, שהופך לדואט וצומח לריקוד בשלישיה עם מאיה וייזר וקריסטין פרנק, ובין אם בסגנון מובנה של משפטי מחול קנוניים של כלל הלהקה וקטע הסולו של אלדד בן-ששון. "k/nowhere" היא כמו שמלה שחושפת ומבליטה את יתרונות הגוף היחסיים ומצניעה את הפגמים. היא נוחה ומחמיאה, אם כי סובלת משתי בעיות עיקריות, שאולי נובעות מזמן חזרות קצר מדי: תפרים בולטים והזהירות היתרה שבה לובשים אותה רקדני הלהקה.

"אגרופים רכים", להקת מחול בת-שבע, מרכז סוזן דלל, ת"א, 11-15 למרץ

*