וגם הכוכבים דולקים

ברודוויי משתנה קצת לאחרונה, זה ברור. שני אירועים שהתרחשו לפני כשנה בישרו שתיים מהמגמות הבולטות בברודוויי כרגע: באביב אשתקד עלה לבמה "המפיקים", המחזמר הקומי המבוסס על סרטו האהוב של מל ברוקס. ההצלחה היתה יותר ממושלמת, המבקרים התמוגגו, וחודשים מאוחר יותר זכתה "המפיקים" ב-12 פרסי טוני, שיא של כל הזמנים. באותו קיץ מילאו מאות אנשים את שבילי סנטרל פארק מדי יום. הם חיכו בתור, 12 שעות לפעמים, כדי להשיג כרטיסים להצגה "השחף" של צ'כוב, וכדי לזכות בהזדמנות לראות - בחינם! - את מריל סטריפ, קווין קליין, ג'ון גודמן, נטלי פורמן ואחרים, מופיעים בתיאטרון הפתוח והאינטימי שבפארק.
עכשיו, עם תחילת העונה החמה, חצי שנה לאחר נפילת מגדלי התאומים, ברודווי פורחת. המיוזיקל-קומדי הפך, בעקבות "המפיקים", לז'אנר המוביל, וקשה למצוא הפקה חדשה שאינה מתבססת על כוכב או שניים מהמסך הקטן או הגדול. הסיבות מגוונות: הטאבו על שילוב שחקני קולנוע בתיאטרון הוסר בשנים האחרונות, שחקנים רבים רוצים להופיע בניו יורק בימים אלו ולהפגין סולידריות, ובעיקר - עלויות ההפקה הגבוהות גורמות להתבססות על שחקנים מושכי קהל.
"פשוט לא תמצא הצגות עם יותר מחמישה-שישה שחקנים, בגלל העלויות", אומר דיוויד לפקוביץ', עורך מדריכי תיאטרון בניו יורק ומבקר, שסיים בפברואר את תפקידו כעורך המדריך פלייביל.קום. וכך, ב"המפיקים" - כאמור עיבוד לסרטו של ברוקס על זוג נוכלים המוצאים את הדרך המושלמת להרוויח מתיאטרון - מככבים נתן ליין ומתיו ברודריק; הפקת "ציד המכשפות" ("The Crucible") של ארתור מילר - אליגוריה על תקופת המקארת'יזם שעולה בימים אלו - מתבססת על ליאם ניסן ולורה ליני; ובמחזמר "אל היערות", עיבוד לסיפורי האחים גרים שייפתח באפריל, תככב הזמרת ונסה וויליאמס. לרשימה המכובדת של שחקנים המופיעים או יופיעו על במות ניו יורק בחדשים הקרובים ניתן להוסיף את אלישיה סילוורסטון, ג'ון לית'גו, כריס אודונל, קתלין טרנר, קווין בייקון ועוד רבים וטובים.
הצלחת "המפיקים" עודדה, כאמור, גם את ז'אנר המיוזיקל-קומדי, אליו משתייכות הפקות חדשות כמו "יורינטאון" (עיר השתן), סאטירה חברתית שזוכה בשבחים רבים על עיר בה מותר להשתחרר במשתנות ציבוריות בלבד; "רחוב 42", הפקה מחודשת על אחורי הקלעים בתיאטרון; ו"ריח מתוק של הצלחה", המבוסס על הסרט משנות ה-50.

אחרי 20 שנה

מחזמר מצליח נוסף הוא היבוא הבריטי "מאמה מיה!", הכולל את להיטי להקת אבבא ומסמל מגמה נוספת: חזרה לשנות השמונים. חידושים מאותה תקופה כוללים גם את "איש הפיל" ו"אני לא רפופורט", שיעלו לקראת הקיץ. "אולי יסתבר ש-20 שנה הם פרק הזמן שאחריו הופעה הופכת שוות-חידוש באופן רשמי", לפקוביץ' אומר. המגמה תאושר סופית אם יתממשו השמועות על העלאת גירסת מחזמר לסרט האלמותי "ריקוד מושחת" (בקשה קטנה לאלוהי התיאטרון: לפחות חסוך מאיתנו קאמבק של פטריק סוויזי בתפקיד עצמו).
"בעבר רוב מחזות הזמר היו עיבודים לספרים או סיפורים קצרים", מסביר לפקוביץ', ומביא דוגמאות כמו "קברט", המתרחש בגרמניה בזמן עליית הנאציזם, ו"אוקלהומה!", מחזמר על חיי החלוצים במערב הפרוע, שמועלה מחדש בימים אלה ומאיים להפוך ללהיט הבא. כיום מעדיפים בברודוויי עיבודים לסרטים - למשל "ללכת עד הסוף" - ובקטגוריה זו, הכוח הדומיננטי הוא דיסני. התאגיד ששולט בהפצת סרטים, וידאו, ספרים ומה לא חולש גם על נתח נכבד מברודווי. "מלך האריות", עם תפאורה ותלבושות מהממות, ממשיכה להיות אחת ההצגות המצליחות והמבוקשות ביותר. שיתוף הפעולה המוזיקלי בין אלטון ג'ון וטים רייס, שזיכה את המחזמר על סימבה וחבריו בפרסי אוסקר וטוני, ממשיך במחזמר "אאידה", עיבוד לאופרה המתרחשת במצרים העתיקה. לרשימה יש להוסיף את "היפה והחיה", והפקות מתוכננות כוללות את "פינוקיו" ואת "בת הים הקטנה".
כך קורה, שלא קל למצוא בברודוויי הצגה שאיננה לכל המשפחה. אין הרבה ביקוש לדרמות רציניות, שממילא מגיעות לברודוויי אחרי תקופת הרצה. חובבי תיאטרון יוכלו למצוא נחמה באוף-ברודוויי, הכולל תיאטראות כמ ה"ראונד-אבאוט", שמעלה הצגות משתנות עם רפרטואר שחקנים נחשב. שתי דרמות מומלצות בימים אלה הן "ארבע" ו"מטמורפוזות". אבל מוקדי המשיכה באוף-ברודווי (ההבחנה, אגב, מבוססת על תפוסה: אוף-ברודווי מקטלג תיאטרות עם מספר מושבים קטן מ-500) נותרו מופעים שרצים כבר שנים, ובראשם "בלו מן גרופ" - אטרקציית תיירות שהפכה למותג (שלושת משתתפי ההופעה, שצבועים בכחול מכף רגל עד ראש, הופיעו לא מזמן בסידרת פרסומות). להיטים נוספים כוללים את "סטומפ", להקת רקדנים שמתופפים על הכל וכבר הופיעו בארץ, ו"דה לה גוורדיה - וילה וילה", בה הקהל עומד באולם בעוד חבורת אמנים ארגנטינאים מרחפת מעליו. שלושתם מומלצים ומוכרים - כמעט בטוח שתשמעו עברית בקהל.
השמועות אפילו מדברות על העלאת מחזמר ישראלי - "מצדה", בהפקת שוקי לוי. בכלל, להיות בברודווי הפך לאופנה. בראיון ליו.אס.איי-טודיי, סיפר מתיו ברודריק: "שמעתי סוכן אומר שהוא מקבל הרבה שיחות מאנשי סרטים - כותבים, במאים, כולם - שאומרים 'יש לנו זמן פנוי, בוא נעלה מחזה בברודווי'". אבל זה נאמר לפני ה-11 בספטמבר.

אולמות מלאים, כרטיסים יקרים

למרות שתעשיית התיאטרון מבוססת בעיקר על תיירים, המהווים בממוצע 60% מהקהל, ברודווי היא התעשייה הרושמת את ההתאוששות המרשימה ביותר בזמן שחלף מאז אסון התאומים. בימים שלאחר הפיגוע נסגרו האולמות, כמו שאר העיר, אך כעבור יומיים קרא ראש העיר דאז ג'וליאני לתושבי ניו יורק ואמריקה לצאת ולראות הצגה. "היינו המומים", אומרת ג'ד ברנשטיין, נשיאת הליגה האמריקאית לתיאטראות ומפיקים, בראיון למגזין קריינ'ס. "הנה האדם המפורסם והאמין בעולם אומר ללכת לברודוויי".
רבים נענו, המפיקים התארגנו במהירות, יצאו במסע פירסום מוצלח ונהנו מלא מעט תרומות - כך שהשפעות אסון התאומים והמיתון היו מינוריות וכללו הורדת חמש הצגות ודחיית הפקת "המתנקשים", על רוצחי נשיאים אמריקאים. אבל רבים מודאגים מהעובדה שכמות התיירים נותרה קטנה יחסית, וכי "השקעות בפרוייקטים ומופעים חדשים נפגעו קשות", לפי לפקוביץ'. עם זאת, בימים אלו התפוסה בברודווי קרובה ל-90% ובקיץ, למעט אחד, כל 37 תיאטראות ברודוויי יארחו הפקות.

השגת כרטיסים - איך ובכמה

כשהאולמות מלאים, עשויה השגת כרטיסים - בעיקר למופעים מבוקשים - להפוך למשימה בלתי אפשרית (באחד ממדריכי התרבות, בביקורת על "המפיקים", בחלק השמור למחירים, כתוב בפשטות: "בחיים לא תשיגו כרטיס"). בנוסף, המחירים יקרים: 50$- 100$ להצגה בברודוויי, 30$- 50$ באוף-ברודוויי. אם לא קניתם כרטיסים מראש, ניתן לעמוד בתור לדוכן הכרטיסים שבטיימס סקוור ולהשיג כרטיסים מוזלים למבחר הצגות באותו יום. דוכן זהה, אך מוכר הרבה פחות, נמצא בעיר התחתית, בפינת הרחובות ברודווי וריד, בין בניין העיריה וגראונד זירו. שם ניתן להשיג כרטיסים גם ליום המחרת והתור קצר בהרבה.
מי שלא נרתע מתשלום מחיר מלא ומעוניין לראות הצגה ספציפית יכול לחכות להחזרי כרטיסים, כשעה לפני תחילת ההצגה, וסיכוייו לא רעים. בתיאטרות רבים, אם תעמדו בתור שבחוץ לפני שמונה בבוקר, תוכלו לזכות בכרטיס בשורות ראשונות, אחרונות, או בעמידה במחירים זולים למדי. תמיד כדאי לגשת מראש לתיאטרון ולברר מהי המדיניות, שכן בהצגות מבוקשות (כמו "המפיקים", "מה-מה-מיה!" ו"מלך האריות") עלולים לחלק את הכרטיסים רק אחה"צ. בניו יורק, אין משהו שמנהלי בתי עסק אוהבים יותר מאשר להראות תור ארוך, המסמל פופולריות, שמשתרך על המדרכה שבחוץ, במשך כל שעות היום.

טיפה סטטיסטיקה, וחמש המלצות

חמשת המופעים הרווחיים ביותר בברודוויי כרגע: מלך האריות, המפיקים, אוקלהומה!, רחוב 42, אאידה.
חמש המלצות של דיוויד לפקוביץ', למקרה שאתם בעיר: עלובי החיים, בלו מן גרופ, קברט, יורינטאון, מטמורפוזות.

(השתתף בהכנת הכתבה: עידו אקר)

*