הפועל ת"א – מילאן: עכשיו אפשר גם להאמין

הדבר הכי מדהים ובלתי נתפס בניצחון של הפועל תל אביב על מילאן, זה שהוא פתאום נראה נתפס, לא מדהים, כאילו הדבר הכי טבעי. כאילו זה משחק נגד מכבי "לוזונ-לנד" פתח תקווה. הצמרמורת בגול היא כבר לא אותה צמרמורת. הקצב של כסיסת הציפורניים כבר הואט (אולי בגלל שלא נשארו כבר ציפורניים). העובדה שההגנה האדומה מצליחה היכן שכל הגנות ציון נכשלו, באותן דקות מורטות עצבים, שהיריב מסתער על השער בחמת זעם, ונראה שהמגינים נופלים מהרגליים. העובדה הזו גם כבר לא מפתיעה. פתאום גם העובדה שהפועל ניצחה את מילאן, חמש פעמים אלופת אירופה רחמנא ליצלן, ששיחקה לגמרי לא רע, ולמעשה שלטה באופן אבסולוטי בכל מה שקורה במגרש מלבד הגליצ'ים של יוסי "רמבו" אבוקסיס, פתאום גם זה כבר לא מפתיע.
שלא לדבר על העובדה שהמשחק ה"ביתי" בכלל לא היה ביתי. מה זה משנה. האדמה היתה דישון מוזמן של ניר פרצלינה והאוויר היה אדום לחלוטין. רבים מהאוהדים בטח יקבלו טלפונים זועמים ממנהלי הבנק, אבל אוהד אמיתי יודע שבעוד כמה שנים, כשהכדורגל הישראלי ישוב להיות מקום אפור, שבלוני, עם הברקות מדי פעם, יהיה לו קשה לשבת עם אוהדים אחרים ולשמוע את הזיכרונות שטופי הבירה, הגרון הניחר והגופים החצי עירומים שמופנים לקהל. יהיה לו אמנם קלטת, אולי חבר יביא לו צעיף למזכרת, איזה וודקה רוסית משובחת, מעיל עור טורקי, חולצה עם הדפס של האנדרגראונד או חליפה של ורסאצ'י, אבל הוא ירגיש תחושה מסוימת של החמצה. בכל זאת, זה לא יתקרב לתחושת ההחמצה של אוהדי מכבי חיפה עקב הפקס הבלתי מתורגם, שלא לדבר על אוהדי מכבי תל אביב, להם לא חסרות החמצות.

יוסי "רמבו" אבוקסיס

זה היה עוד ערב מופלא. למרות הסרט התמוה של חמש פלוס על "מבצע יאסו" (מישהו הבין את העלילה?), למרות הפרשנות האוטומטית של אלי "גם ברמות האלה" אוחנה, למרות שמילאן אוסטרץ', שבדרך כלל מבקיע על אדמות זרות, לא הבקיע. הסיבה שהסלובני פורח מהדיוטי פרי והלאה אולי נעוצה בעובדה שבאירופה הוא רגוע יותר, הוא לא פוחד מאנשי תנזים עם חוטים בחולצה ורעולי פנים עם נשק אוטומטי.
זה היה בעיקר עוד ערב מופלא של רוי קין הים תיכוני, רמבו אבוקסיס. לפעמים לוקח זמן לשחקנים כדי שהעולם יידע שהם גדולים. הם סובלים מיחסי ציבור גרועים. הם מתעסקים בשטויות. הם מבזבזים אנרגיות על פאולים שיכולים לגמור קריירה ועל התבכיינות סדרתית לשופטים מבוהלים, אבל אפשר בהחלט לומר שמה שברקוביץ' עושה למסירות הקרקע, אבוקסיס עושה לכדורי הגובה. פשוט מדביק אותם לרגל או לראש של החלוץ. זאת בנוסף להיותו סוחט פאולים מדופלם ותאקליסט בעל תיזמון שוויצרי, וכריזמה שלא ברא השטן של הקשרים הדפנסיבים. גם אם חיפה תיקח אליפות, אבוקסיס הוא שחקן העונה, והוא עוד נראה הכי צנום בהרכב הנפילים הקשטני.
לראשונה, קבוצה ישראלית לא נופלת מיריבה אירופית מבחינה פיזית. עד היום תמיד בנינו על טכניקה מסתורית שהיא חלק מהדי.אן.איי של הכדורגלן הישראלי. טכניקה שקרסה יחד עם הקלישאה: "נעבור את עשרים הדקות הראשונות בשלום" (ונספוג בדקה ה- 21). עוד לא פיצחו לגמרי את הדי.אן.איי האנושי, אבל פיצחו את הטכניקה. את הפועל תל אביב דומה צריך משהו באמת מיוחד כדי לפצח. אולי קוראים לו אנדריי שבצ'נקו, אבל אולי לא. בהחלט יכול להיות שלא.