יומן קפריסין: סוד הקסם האדום

תמונה ראשונה: רפי עגיב קונה את חליפות שלו בחנויות יוקרה, בעיקר באיטליה. אלף דולר לחתיכה. אתמול מול הקבוצה שהגיע מבירת האופנה של העולם, הרגיש עגיב בבית. הוא הגיע עם החליפה שלו ונראה מכובד ומסודר. כל זה נעלם רגע אחרי השריקה של השופט הספרדי לסיום המשחק. עגיב שכח את החליפות ואת הפוזה. הוא נעמד נוטף זיעה עם השחקנים ביציאה מחדר ההלבשה, והחל לצרוח את ההימנון הבלתי רשמי של אוהדי הכדורגל בארץ: "סאדם חוסיין בשוק". עגיב לא נרגע עד שהגיעו מצלמות הטלוויזיה וחייבו אותו לחזור לפוזה הרגילה.
תמונה שנייה: סמי סגול, הבעלים של "כתר פלסטיק" והמממן הראשי של הפועל תל אביב, הוא אדם רגוע ונעים הליכות. עסקיו הפרטיים מגלגלים מעל ל-500 מיליון דולר בשנה, ולפי מקורביו הוא אחד הגאונים העיסקיים הגדולים בארץ. סגול, איש קר רוח ומחושב בדרך כלל, נעמד בסיום המשחק מול קהל האוהדים של הקבוצה והחל לשיר ולצרוח: "מי שלא קופץ צהוב". האוהדים ההמומים נאלמו דום לרגע ולא האמינו. הספונסר של המועדון הצטרף רשמית לשער 5.
ואולי זה בעצם הסיפור של הפועל תל אביב השנה. ארבעה אנשים שמעולם לא היו מסתובבים ביחד, אלמלא חיברה אותם קבוצת כדורגל. פרסומאי, איש חינוך, איש עסקים ואוהד מכבי תל אביב לשעבר. כולם הרגישו שאמש הם הצליחו לעשות את הבלתי ייאמן. להפוך את מילאן הגדולה, אפילו לשבוע אחד, לבלתי רלבנטית.

הדבר הבטוח ביותר בארץ

תמונה שלישית: רק בשעות הצהריים המאוחרות של יום חמישי יכולת להרגיש שיש משהו שונה היום בניקוסיה. האוכל הנפלא ומזג האוויר הנעים עושים לך חשק להישאר כל השנה באי, אלא שיש לך איזה משחק כדורגל זניח ברבע גמר גביע אופ"א הערב. אוהדי הפועל תל אביב, שהגיעו לכאן כדי להזכיר לך שזו לא חופשה פרטית אלא נסיעת עבודה, התמקמו ליד הגבול שחוצה את ניקוסיה לשניים, והחלו לשחק כדורגל עם השומרים. "אתה רואה", אומר אחד האוהדים לחבר שלו "בשביל מה אנחנו צריכים את בלומפילד, את היריות ואת הפיצוצים. כאן יש לנו הכל, ויותר טוב מאשר בארץ. אולי נעביר את כל משחקי הליגה של הפועל תל אביב לניקוסיה".
בניקוסיה, שכבר ידעה טרור ומלחמות לשובע, מסכימים עם כל מלה. "בשביל מה אתם צריכים לריב? תחצו את המדינה לשניים ותגמרו עניין", הם אומרים.
אחרי הניצחון על מילאן, ביציאה מהאיצטדיון הקפריסאי, מזכיר אותו אוהד הפועל את השיחה מלפני כמה שעות. "אתה רואה", הוא אומר לחברו, "משחק בית בקפריסין ועדיין הפועל היא הדבר הבטוח ביותר בארץ היום. לא משנה מול מי הם משחקים, אתה יכול לסמוך עליהם שינצחו. וזה לא כמו בשאר הדברים בארץ, שאי אפשר לדעת איתם מה יקרה. כאן אתה בטוח. נו, אז מה אתה אומר על ההצעה שלי להעביר את המשחקים לניקוסיה?"

מי זה הילד הזה?

תמונה רביעית: "תגיד לי, מי זה מספר 8 בהפועל תל אביב, בן כמה הוא?" שואל אותי באנגלית עילגת השדר של הטלוויזיה האיטלקית. "הוא כבר בן שלושים", אני עונה לו, "וקוראים לו יוסי אבוקסיס. למה?"
"כי לפי איך שהוא שיחק היום, אם הוא היה בן 25, בשנה הבאה הוא היה משחק בליגה האיטלקית".
פתאום מתקרב אילן בכר ולוחש: "איזה מזל שסרג'יניו לא משחק במשחק הבא. הוא הרג אותי היום. זה בלתי ייאמן איך שהבחור הזה משחק". רק עכשיו אתה קולט שמשהו קרה הערב, משהו נדיר ומיוחד. משהו שמזמזם לך באוזן ולא מוכן לצאת.

שתיקה שווה זהב

תמונה חמישית: שעתיים לפני המשחק, יוצא דרור קשטן מחדרו במלון ונעמד לבד ליד האוטובוס של הקבוצה. הוא מתוח מאוד ומזיע כולו.
מאות אנשים מתבוננים בו מאחורי שתי דלתות זכוכית בלובי של המלון, ואף אחד לא מעז לגשת אליו ולשוחח עמו. עד שהוא מחליט לחזור חזרה לחדר האוכל של השחקנים כדי לראות האם הם מוכנים למשחק. אתם יכולים להיות בטוחים שאף לא לרגע, בכל הדקות הבודדות שלו, הוא היה מעדיף לשחק עם השחקנים שלו שש בש או להעביר איתם דאחקות בלובי. כל אחד ממאות האוהדים והעיתונאים שבלובי - כמו גם 22 השחקנים של קשטן - יודע בדיוק את מקומו.

מה הסוד שלהם?

אז מה באמת מייחד השנה את הפועל תל אביב משאר קבוצות הליגה הישראלית לדורותיהן? מילאן אוסטרץ', החלוץ הסלובני שמוביל את טבלת מלך השערים של גביע אופ"א? החמסה של קשטן וחוסר הפשרות שלו? או אולי הניהול העקבי של מושיק תאומים וחבורתו? אולי זה בכלל קהל האוהדים הנפלא, שרבים ממנו - ולא מדובר בעשירי הארץ דווקא - כבר הוציאו מעל עשרת אלפים שקל על נסיעות וכרטיסים העונה?
יכול להיות שהתמונות יחד יוצרות רצף הגיוני, אירופאי, מסודר, משהו שקיים במקומות אחרים כבר כמה עשורים, ואצלנו רק מבצבץ. זה מופיע אצלך בחצר האחורית בלי שהרגשת, וזה מתחבר. דבר אחד בטוח: אלו הרגעים שמסמלים את הסיפור של הפועל תל אביב השנה, והופכים אותה לקבוצה המוצלחת ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי.