קרול לוונשטיין: יופי של קליטה

קרול לוונשטיין (19), ילידת ארגנטינה, דווקא לא אוהבת אופרות סבון, ובכל זאת לפעמים היא מרגישה שהחיים הם קצת טלנובלה. אם היו אומרים לה שיום אחד תזכה במקום השני בתחרות מלכת היופי של ישראל, היא היתה פורצת בצחוק גדול. "באמת לא ציפיתי ליותר מדי", היא מחייכת באושר, רגע אחרי ההכתרה. "הרגשתי שהשנה היתה באמת תחרות קשה, ואפילו לא שמעתי את השם שלי בהימורים. לא חלמתי שאעלה אפילו לעשירייה, בטח לא לקבל תואר".
לוונשטיין מתגוררת בחיפה. אביה מנהל סניף "סופר פארם", ואמה מטפלת בילדים. בגיל שבע עלתה לארץ מארגנטינה עם הוריה, אחותה מליסה (16) ואחיה אריאל (13). "אמא היתה שם מורה, כולנו למדנו בבית ספר יהודי, אז ידענו קצת עברית", היא משחזרת, "אבל בהתחלה היה לי קשה כאן מבחינה חברתית. התביישתי לדבר ליד הילדים ספרדית, שלא יידעו שאני זרה. היום אני עוזרת לעולים כמוני, כדי שיהיה להם קל יותר".
בתיכון למדה ב"אליאנס" במגמת תיירות, ועשתה בגרות מוגברת בצרפתית: "היה לי קל, מפני שאני דוברת ספרדית, והיו די הרבה מילים דומות". לפני כמה חודשים התגייסה לצה"ל וסיימה קורס רכזות כוח אדם, אבל כשעברה את המיונים הסופיים לתחרות מלכת היופי, ביקשה חופשה מיוחדת, כדי לעמוד במשימה. עכשיו, כשתחזור מהחופשה, היא תשובץ מחדש, עוד לא ידוע באיזה תפקיד. "נורא חשוב לי לשרת בצבא", היא אומרת, "בגלל מה שקורה עכשיו בארץ, אני חושבת שגם אותנו, הבנות, צריכים, ולא משנה אם את פקידה. אנחנו אלה שעוזרות לחיילים מאחור".
אל תחרות היופי הגיעה בהמלצת חברה טובה. בסוף הערב הנוצץ, כשפאני בן אבי, נציגת "אמריקן לייזר" רשת מרכזים רפואיים, נותנת החסות הראשית בתחרות, וקרן שלימוביץ', נערת ישראל לשנת 2001, העניקו לה את התואר, היא לא יכלה לעצור את הדמעות. היא זכתה בתכשיט יוקרתי עשוי זהב ויהלומים מתנת שבועון "לאישה".
כשעזבו את ארגנטינה, השאירו את כל משפחתם מאחור, ומלאי געגועים פגשו בהם שוב בערב התחרות. "כולם הגיעו לכאן במיוחד לתחרות. בגלל המצב הכלכלי בארגנטינה אנחנו שילמנו את כרטיסי הטיסה. אחרי התחרות נמשיך בחגיגה גדולה, כי יש לאחי בר מצווה, לאמי יום הולדת, וגם אני חוגגת יום הולדת בחודש הבא".


את מתחילה פרק חדש בחייך כדוגמנית.

"נכון, תמיד רציתי את זה. אף פעם לא עשיתי בוק וגם לא חתמתי בשום סוכנות דוגמנות, אבל בכיתה י' יצא לי לעשות שתי תצוגות דרך חברים וקיבלתי תיאבון. אני נורא נהנית להצטלם, אבל אני לא רואה בדוגמנות מקצוע לכל החיים. אני יודעת שארצה לטייל בעולם וללמוד".


הרעיון של קריירה בינלאומית קורץ לך?

"אני רוצה מאוד להצליח כמו שירז טל. כמוה גם אני אוהבת עצמאות, ואני חושבת שקיבלתי את זה מאבא שלי. כשאני חושבת על ההחלטה שלו לעלות ארצה ולהתחיל מחדש, אני רוצה להיות כמוהו. כמובן, תלוי לכמה זמן אצטרך לעזוב".


ואהבה יש?

"קוראים לו אלון שחר, הוא חייל בן עשרים. הוא זה שעודד אותי כל הזמן, ואמר 'את תראי שבסוף את תזכי'".