פיסגת הקש

ההיסטוריה ידועה: הסורים והירדנים טבחו בפלסטינים, הלבנונים לא שכחו את מעללי אנשי הפתח בביירות, מובארק, כמו שרון, מכנה לעתים את ערפאת בשם "הכלב", מדינות המפרץ זוכרות לדיראון את תמיכת הפלסטינים בעיראק, הסעודים המילארדרים מקציבים לרשות מיליונים בודדים בשנה.

בסיכומו של דבר, חוץ מעיראק, ואולי גם תימן וג'יבוטי, אין לפלסטינים תמיכה אמיתית בעולם הערבי.

וזה לא הכל, גם כשהפלסטינים באים לחפש משענת אירופית, אין להם סיכוי למצוא אותה. עם כל הכבוד לבלגיה או דנמרק, באירופה יש שלוש מדינות חשובות: הבריטים שמצייתים לקו האמריקני, הגרמנים שלעולם לא יעזו לצאת נגד ישראל והצרפתים, שהאינטרסים שלהם ממוקדים בלבנון ובסוריה, ולא ברמאללה.

את האמריקנים הפלסטינים איבדו כבר מזמן, מה שמשאיר את ערפאת בודד לחלוטין, שנוא, אלים וחסר לגיטימציה. לצערנו, כשגבו אל הקיר, ערפאת עושה בדרך כלל דבר אחד: שובר אותו. וכך, הוא מאבד גם את מוקר התמיכה היחיד האמיתי של הפלסטינים, שהביא להם את ההישגים הבודדים שלהם עד עתה - השמאל הישראלי, או מה שנשאר ממנו.

גבע קרא עוז

למרבה האירוניה, ראש הממשלה, אריאל שרון, זה שגירש את מנהיג אש"ף, יאסר ערפאת, לפני 20 שנה מביירות, הוא זה שאיים להשאיר אותו הפעם בתוך ביירות. צעדו של שרון הפך את ערפאת למנהיגה של האומה הערבית. אם המנהיג לא מגיע, אז כולם לא מגיעים. וכך נוצר מצב שוועידה זו התכנסה עם היעדרם של 12 מנהיגים ערבים.

מהצד השני, הלבנונים או ליתר דיוק, בעלי הבית הסורים, עשו גם הם את כל אשר ביכולתם בכדי למנוע את ביקורו של ערפאת, עד כדי כך, שהם דאגו, בגלל "בעיות טכניות", לבטל את נאומו המתוכנן במהלך מושב הפתיחה.

המשלחת הפלסטינית, שהריחה מארב מתוכנן מראש, עזבה בהפגנתיות רבה וברצינות את הדיונים עקב התעלמות מכוונת ממנהיגם הניצחי ערפאת. חלקם בדרך חזרה לתוניס, והשאר לרמאללה. אולם, מנהיגי מדינות ערב חשו מבוכה רבה מהתגובה הפלסטינית המיידית, שהרי פסגה זו התקיימה כדי לדון בגורלם וסבלם של הפלסטינים. אם הם יעזבו את ביירות אז אין טעם להמשך קיומה בכלל, והתקשורת הערבית תעשה מהם מטעמים. לא חסר להם, למנהיגים, כאב ראש במדינות שלהם. לכן, בם לא נתנו לפלסטינים להמשיך במלאכת אריזת המזוודות. כצפוי לחץ מדינות המפרץ עשה את שלו. הרי כמו שאומרים, בעל המאה הוא בעל הדעה.

אבל גם כך, מבחינתם של הפלסטינים, תוצאות פסגה זו, לא חידשו להם דבר. עוד ועידה אחת שהסתיימה. אינני מאמין שניתן למצוא פלסטיני אחד אשר ייחס חשיבות להתכנסות מיותרת זו, הרי, מבחינתם, היא התכנסה ללא החתן שלה, וזה ערפאת. אפילו הכסף שמדינות ערב מבטיחות להעניק לפלסטינים, מגיע בקושי. רוב הכסף שמוזרם לקופת הרשות הפלסטינית מגיע דווקא ממדינות האיחוד האירופי ולא מהערבים. זה ממש אבסורד אבל זו עובדה.

כמו שאמר יאסר עבד רבו, שר ההסברה הפלסטיני, "אנחנו לא צריכים כסף לאמבולנסים, יש לנו כבר יותר מדי, אנחנו צריכים תמיכה שמתאימה לגודלה ועוצמתה של האומה הערבית". המרוויח היחידי מכל זה היה ערפאת. בפני עמו, בעזרתו האדיבה של שרון, הוא לא נכנע לתכתיביה של ישראל או איך שתקראו לזה, כדי לצאת לביירות. וזה מוסיף הרבה נקודות זכות לסמלם הבלתי מעורער של הפלסטינים.

חאלד סעד