שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מסע בניו זילנד
    כמה רחוק, ככה טעים. גומבוץ סלע מגלה את יפי הנופים של ניו זילנד, את גאוות היחידה של החוואים והירקות, רודף אחרי עדר פרות וכבשים, ומעמקי ליבו מתאהב בהן עד כלות. שיר תהילה לאוכל נפלא ומתכונים קצת מפתיעים

    עשרה קבים של יופי ירדו אל העולם? תשעה לקחה ניו זילנד. זוהי חלקת אדמה שלא תיאמן. בצבעי כחול ירוק הבוהקים שלה, היא מספקת אנרגיות ותשוקה לחיים. כה נקיים המים, כה כחולים השמים, כאילו עולם אחר, שלם, שונה, מתקיים באין מפריע, במקביל לעולם המוכר ממנו באתי.
    קצב הגלים מהפנט. בצבעי כחול ירוק הם מלטפים את הצדפות ושאר חיות הים ומקיימים איתם קשר חברתי מלא. בניו זילנד מותר ורצוי לאסוף אוייסטרים. חינם אין כסף.
    איפה שלא תזרוק מבט, הוא יפגע באיזו כבשה או פרה, אולם בניו זילנד אין מערבבים קודש בחול, לא בכל סימטה פותחים מחלבת בוטיק בה חובצים חמאה ומגבנים גבינות שיקיות טורבו, המשמשות במאפים יאפים, משוכללים, הנמכרים רק למעדניות גורמה ולמסעדות נחשבות בהן לא הלקוח נקרא אל הטלפון לשיחה חשובה אלא הטלפון נקרא אל הלקוח.
    לא במהרה מאמצים כאן אידאולוגיות אליטיסטיות או אופנה כזו או אחרת. כאן הגבינות הן מהאסכולה הישנה. כאן, לחוואים, יש אורך רוח, כשרון מולד, סבלנות אין קץ ואהבת אדם וטבע. הם גאים בתוצרתם והם חוואים. נקודה. לא טרנד ולא בטיח. הם נולדו חוואים וכך יהיה לנצח.
    אל בטי ובארי הגענו על כנפי המזל. הם חוואים בני חוואים בני חוואים. ביתם שוכן על פיסת גן עדן בה האגם הוא חלק מהגינה הפרטית ובטי מעטרת את הנוף בגינה יפהפיה ממנה היא קוטפת עבורנו גבעולי לוונדר, לבישום מי האמבט. בעוד אנו משתכשכים במי לוונדר, בגינת הירק הפרטית שלה אחת ושתיים, פשטה ידיים ומשכה בגזר, כתום כמו המדים של נבחרת הולנד למונדיאל. משוך ימינה משוך קצת שמאלה ועלי תרד ירוקים, ענקיים, שאפשר היה להסב לשימוש כמפרש לעת מצוא, עגבניות אדומות כמו הלחיים של סנדי בר בפרסומת לקסטרו, סלק סגול כמו העיניים של אליזבת טיילור, דלורית, מנגולד, שעועית צהובה וירוקה ועשבי תיבול יפהפיים, רעננים, שאינם זקוקים לחידוש כרטיס החבר לסיפריה של הפקולטה לחקלאות כדי להזכיר לעצמם שיש להם ריח וצבע וטעם משלהם. מה אני אגיד לכם... זוהי שערוריה. שנים שנדמה לי שאני יודע טעם של ירק מהו...ופתאום באה בטי והפלא ופלא, טעם של אלף גזרים ישראליים בגזר אחד ניו זילנדי.
    בשמחה נענינו להזמנה לביקור אצל עדר הכבשים והפרות שבחצר. כדי להיות בצד הבטוח, ולא לבוא בידיים ריקות, לבשתי חג ואת האישיות הכי כובשת שיש לי, תלשתי את הירק המציץ מראשי הגזר (יסלח לי השב"כ על שאני חושף כאן סוד מדינה שמור, שיש דבר כזה, ירק המציץ בגאון מראש הגזר), אך אויה ! למרות נסיונותיי להתערות בריקמה החברתית העדינה של העדר ורצוני לחדור אל תוככיי הקליקה הסגורה הזו ולו לרגע, למרות שאני מצידי לא עוררתי שום פרובוקציות מיותרות ולא מילמלתי אפילו בלב, לעצמי, "גורמה זה מֱהההה", למרות שצימצמתי את המחשבות הקרניבוריות שלי למינימום הכרחי,הכבשים והפרות בחווה, באקט של מחאה קולקטיבית , יצאו למיקצה 100 מטר מעורב ונדחפו זו אל ישבנה של זו תוך שהן פועות פעיות עולות ויורדות, כאלה של אזעקת אמת.
    גבעולי הגזר שבידי וחיוכי הרחב המתחנפן, רק תרמו לבהלות, חשדות כבדים ומבטים סולדים בקרב העדר וסרוב נחרץ לתת בי אמון. מתחת לארשת פניי החביבות הן הצליחו להבחין, די בקלות, שבמשחק הקריקט האחרון רציתי בכל ליבי בנצחון הנבחרת האוסטרלית על נבחרת ניו זילנד ובפרט שולי נוסף ש... אוכל בשר מושבע אנוכי.
    לו רק לא היו מגייסים לי את המכונית לצה"ל, כמו שעושים לכל מכונית מסחרית בארץ, אז לא הייתי נאלץ לשכור איזו "הולדן" ממוצא אוסטרלי, עם תא מיטען בגודל קופסת גפרורים... לו רק לא היו הכבשים קוראות את מחשבותיי לו רק היו קונות את חיוכי, אז בקלות הייתי מלהק איזו כבשה צעירה, מוכשרת כמו שד, כדי לשחק תפקיד ראשי על רשת המנגל שלי. הייתי עוצר בצד הדרך, מנשנש לה את הצורה, טוחן לה את האימאימא שלה ודרישת שלום לצימחונים. מהצמר הייתי עושה חולצה פולקלוריסטית, או נעלי בית חמות לחורף.
    בעודן מרוצות מניצחונן הקטן עליי וממראה האגו שלי, הפצוע, השוכב מתפלש בערמות הקקי שלהן, הגיע בארי. אחת ושתיים מחא כפיים וקרא לעדר. בארי סקר את העדר היטב ותוך מקסימום שתיים שלש דקות, קטן מספר העדר באופן משמעותי עבור לסתותיי וקיבתי, אך לא עבור אומת הכבשים הניו זילנדית. כי בניו זילנד חיות כ 150 מיליון כבשים. אני שאוהב לדייק בפרטים, התחלתי לספור עבורכם בדיוק. אחת אחת.
    ככה, כדי לעורר את התאבון ולעודד את האגו שלי, בטי ערכה שולחן קטן עליו הונח נתח קממבר, אשכול ענבים אדומים, לחם טרי, צלוחית קטנה ובה שמן זית אליו זולפו באהבה כמה טיפות לימון טרי במיוחד ובצלוחית נוספת הונחה תערובת "דאקה". ה"דאקה" היא תערובת זרעים, מצרית עתיקה, מלאת טעמים, אבל עוד נגיע לזה בהמשך. לצד כל אלה הונח בקבוק ג'ק דניאלס, וברקע נשמעו פצפוצי הברביקיו, צלילים ששימשו רקע הוגן בהחלט והולם את הנוף.
    ריח רליש העגבניות ורוטב המנטה, התרד הטרי המאודה וירקות השורש הצלויים, לא הסגירו מטבח יוצא בריטניה, מסורתי, משעמם בד"כ, אלא מטבח עדכני, שופע וריחני שגרר פרץ שמחה טבעי.
    ניו זילנד שוכנת בסוף העולם אולם הבידוד הגאוגרפי לא גרם לה לוותר על עדכון מלא של טרנדים בתחום האוכל והיין. יינות ניו זילנד גורפים מדליות כמו היו נבחרת הקריקט והרוגבי הלאומיות ופרט לפבלובה, ילידת ניו זילנד, על אפם וחמתם של האוסטרלים הטוענים לכתר, שפים ניו זילנדים חתומים על יותר ויותר תפריטים בעולם. המוצאים השונים מהם מורכבת אוכלוסיית המקום והפתיחות של תושבי ניו זילנד לחדש והשונה, תרמו ליצירת מטבח מגוון ומעניין.
    קשה לדעת אם בבירה או ביין שלהם הם גאים יותר. מבט חטוף לתוך קופסאות האשפה למיחזור, המונחות בסדר מופתי בחצרות הבתים, מלמד כי קיים יחס שווה בהחלט בין 600 בקבוקי הבירה הממוצעים אותם מעביר כל ניו זילנדי למיחזור כל שנה ובין בקבוקי היין הריקים.
    עד לתחילת המאה הקודמת אזרחיה המאורים של ניו זילנד נהגו לשפות, בסירים על האש, בני אדם שלמים או בחלקים ויש הטוענים כי עצמותיהם של אנשיו של אבל טסמן, הארופי הראשון שגילה את ניו זילנד והפריע את שלוות המאורים, תלויות על אחד הקירות באחד הבתים. ניסיתי בכל כוחי לאתר איזו סבתא מאורית שתסגיר את המתכון, אך לשוא. מי יודע... אולי הטרנד עוד יחזור.

    לדאקה:

    1/2 כוס זרעי שומשום
    1/2 כוס גרעיני חמניה
    1/2 כוס גרעיני דלעת
    כוס שקדים קלופים
    1/4 כוס זרעי כמון
    1/4 כוס זרעי כוסברה
    1/2 1 כפיות מלח
    כף פפריקה טחונה
    1/2 1 כפות כורכום

    הכנה:

    1. מחממים תנור ל - 180 מעלות צלזיוס ובככלים נפרדים קולים את הזרעים, הגרעינים והשקדים עד שריח הקליה מעורר התאבון מתפשט במטבח. כעשר דקות ומקררים.
    2. מעבירים למעבד מזון, מוסיפים את יתר המרכיבים וטוחנים באמצעות לחצן הפעימות, טחינה בינונית. לא לתת לתערובת לשחרר את השומנים שבה.
    3. למרות שהתערובת תאבד מעט מטעמה היא יכולה להחזיק מעמד בכלי סגור עד שלשה חודשים.

    רליש עגבניות



    חומרים:

    1/2 1 ק"ג עגבניות קצוצות גס
    700 גרם בצל קצוץ דק
    כוס סוכר חום
    3 כפות מלח
    1/2 כוס חומץ
    2 כפות קארי
    5 פלפלי צ'ילי קצוצים דק.
    כף קמח
    1/2 1 כפות חרדל

    הכנה:

    מבשלים בסיר את כל המרכיבים פרט לחרדל ולקמח, למשך שעה. בכלי קטן מערבבים את החרדל והקמח ומוסיפים לסיר. מערבבים עד שהתבשיל מתעבה ומסירים מהאש. מגישים קר.

    רוטב מנטה



    חומרים:

    חופן גדול עלי מנטה טריים
    2 כפות סוכר
    2 כפות חומץ בן יין אדום
    6 כפות שמן זית משובח
    מלח ופלפל
    שן שום

    הכנה:

    טוחנים את המנטה עם הסוכר, מוסיפים את החומץ. מוסיפים את שמן הזית, המלח והפלפל ואת שן השום.

    שוקי טלה ביין פורט

    8 שוקי טלה (רק חלק התחתון של הרגל שלכולה אנחנו קוראים בטעות שוק טלה, רצוי לבקש מהקצב מראש. מהעליון תעשו אוסובוקו)
    חצי כוס שמן
    קמח, ככל שנדרש
    מלח ופלפל
    6 שיני שום חצויות
    בקבוק יין אדום
    2 ענפי רוזמרין
    2 כוסות נוזל כבש או בקר
    כוס יין פורט

    הכנה:

    1. במחבת גדולה מחממים את השמן. ממליחים ומפלפלים את השוקיים ועוטפים בקמח. מנערים משאריות הקמח ומטגנים בשמן מכל הצדדים. מעבירים לתבנית ומנגבים משומן עודף. מוסיפים את השום, הרוזמרין, היין האדום והנוזל, מתבלים במלח ופלפל וצולים בתנור שחומם ל - 230 מעלות צלזיוס למשך כשעתיים. אפשר גם שעתיים וחצי.
    2. מוציאים מהתנור ומניחים את השוקיים בצד. מסננים את הנוזל ומצמצמים אותו עד שמתעבה. מוסיפים את יין הפורט ומאדים כחמש דקות נוספות. מתבלים במלח ופלפל.

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    כה נקיים המים, כה כחולים השמים
    כבשים בכל מקום. ניו זילנד
    אויסטרים. מותר ורצוי לאסוף
    מומלצים