בין צפירה לצפצוף

הימים שבין יום השואה לל"ג בעומר, עם יום העצמאות ויום הזיכרון לחללי צה"ל בתווך, מעמידים את החרדים כל שנה במבחן מחודש: האם יעמדו בצפירות? (כן, בעיקר כדי לא להרגיז), האם יניפו דגלי ישראל? (לא, גם כדי להרגיז) והאם ייתפס חרדי קיצוני שישרוף את דגל ישראל במדורת ל"ג בעומר?
שאלות אלו שעולות בכל שנה, הן בעיה קטנה ביחס לבעייתיות שנוצרת בעיתות מלחמה, כמו זו המתרחשת היום. ערב יום העצמאות ה-54 של מדינת ישראל אפשר להמשיך ולהשמיץ את הציבור החרדי על חוסר הסולידריות שלו עם החברה הישראלית, בעיקר בשל סוגיית אי גיוס בחורי הישיבות, אך אסור להחמיץ את העובדה שמדובר בציבור שנפשו יוצאת אל חיילי צה"ל בחזית ושמנסה להלך על החבל הדק שבין תחושת השייכות לבין הבעיה האידיאולוגית שבהזדהות מוגזמת עם מדינת ישראל.

סניגוריה על אפי איתם

דוגמה למורכבות העמדה החרדית כלפי מדינת ישראל ניתנה השבוע בשידור בתחנת החרדית "רדיו 10", של הרב ישראל אייכלר, הבולט באידיאולוגים החרדיים היום (בולט, גם בשל העובדה שהוא נוהג בניגוד לאידיאולוגים חרדיים אחרים, שמקפידים שלא להתראיין בתקשורת החילונית וחלקם מסרבים לדרוך אפילו בתחנות הרדיו החרדיות פיראטיות בטענה שדרכן מנוגדת לזו החרדית).
אייכלר עסק בבחירתו של המנהיג החדש של המפד"ל תא"ל (מיל') אפי איתם וכמו חרדים אחרים קיבל אותו ביחס של "כבדהו וחשדהו". בראיון הארוך שקיים עם המנהיג הציוני - דתי היה אייכלר אמפתי להפליא. נקודת המחלוקת הכמעט יחידה נרשמה כשאייכלר טען בהקשר להריגתם של חיילי צה"ל בפעולה בג'נין כי במקום לפעול קרקעית יכלו כוחות צה"ל לנקוט בדרך של "הפצצה מלמעלה אחרי אזהרה של כמה שעות שמי שלא ייצא - שם תהיה קבורתו והיו חוסכים 13 יהודים, אבות לילדים שהיו בחיים אתנו". איתם דווקא דחה את ההצעה ובין היתר אמר: "הדבר הזה, קודם כל הוא לא דרכנו... אני חושב שיש כאן בהחלט שיקול נכון שלא להשאיר אחרינו נתיב של הרס וחורבן ובעיקר של אזרחים הרוגים".
לאחר סיום הראיון הזהיר הרב אייכלר את המאזינים שלא יתפתו להניף דגלי ישראל גם בתקופה קשה זו: "יש אנשים תמימים שמניפים את הדגל להזדהות עם המלחמה, עם החיילים, הם לא מבינים שהם מניפים את הדגל של התנועה הציונית שהיא תנועת המרד בקב"ה".
בהקשר זה הזכיר אייכלר את אנשי המפד"ל ואת איתם ואמר: "ראיינו פה את אפי איתם, שומעים אותו - שומעים יהודי מאמין". כדי שהציבור לא יושפע מהערך הדתי שמייחס איתם למדינת ישראל, "סינגר" עליו אייכלר: "הוא הרי חוזר בתשובה, הוא הרי בא מהקיבוץ, הוא הרי לא יודע את הניואנס הזה - את ההבדל בין הדגל של התנועה הציונית שבאה להילחם בקב"ה לבין דגל המדינה של עם ישראל, של ארץ ישראל, זה מאד קשה להבחין".

"יחסית ל'תינוק שנישבה' אריק שרון יהודי צדיק"

הרב אייכלר ניסה להגדיר באוזני מאזיני "ערוץ הקודש", מזרחים מסורתיים, "חרדים מרוככים" או "חרדים בפוטנציה", מה מותר ומה אסור לחרדי להרגיש: "עם ישראל הוא העם שלנו, ארץ ישראל היא הארץ שלנו, החייל היהודי שלוחם עושה עבודת קודש ואלו שנפלו הם אנשים קדושים שאין שום ברייה יכולה לעמוד במחיצתם", אמר. מאידך הסביר: להניף דגל ישראל ביום העצמאות - אסור, הכתבות בעיתונים החרדיים "שמצאו פה חייל חרדי, שם חייל חרדי ועשו מזה חגיגה שלמה" - פסולות והעיקר: "יש להבדיל בין יהדות לבין ציונות".
שיטת ההפרד ומשול, עובדת היטב אצל אייכלר: "הם" (האויב), זה מערכת המשפט, "התקשורת העוינת את החרדים ואת חיילי צה"ל" ו"תרבות התועבה של הבוהמה האומנותית". "אנחנו" זה החרדים והספרדים ("אנחנו לא רוצים לרדת מהארץ, כמו אלה שכבר הכינו להם בריביירה הצרפתית ובמנהטן דירות כדי שיוכלו לברוח ולהשאיר את הארץ הזו לחרדים ולספרדים", הסביר אייכלר למאזינים).
במעגל הרחב של "האנחנו" החרדי על פי אייכלר, נמצאים אפילו אישים כמו ראש הממשלה אריאל שרון ("הציונות זה לא אריאל שרון... אריק שרון יחסית ל'תינוק שנשבה' הוא יהודי צדיק") ושר הביטחון פואד בן אליעזר ("כשאני מדבר על המשטר הציוני אני מתכוון לפואד? פואד יהודי מאמין שהולך לא רק לקברי צדיקים, הוא הולך לצדיקים עצמם"). לא לחינם מוציא אייכלר את שרון ופואד חביביו מכלל הציונים, אידיאולוג חרדי מסוגו לא יכול לוותר על ההתנגדות לציונות, שהיא מעיקרי החרדיות, אז הוא ממקד אותה במי שנתפסים כשמאל המובהק בלבד.

מה ישתנה? כלום

ערב יום העצמאות ה-54, קשה לראות את תמונת העתיד של יחסי החרדים עם מדינת ישראל כבעלת פוטנציאל לשינוי משמעותי. הנהגת האורתודוקסיה החרדית אמונה על השמירה על הקיים והיא די טובה בזה. חבל לטפח אשליות, ההנהגה החרדית לא תיתן לחומות הגטו לקרוס, החרדים לא יתגייסו לצה"ל, הם לא יהפכו לערך את העמידה בצפירה לזכר קורבנות השואה או לזכר חללי צה"ל (בערוץ הרדיו "קול האמת" סיפרו כי השבוע נאלץ אחד מרבני הערוץ להתמודד עם מאזין שהלין על כך שבנו הועף מתלמוד תורה ברמת בית שמש, בשל העובדה שעמד בצפירת יום השואה), הם ימשיכו להתייחס בסלחנות לכאלו שיערימו על שלטונות המס של מדינת ישראל ולהתייחס בהערכה לכאלו שיצביעו פעמיים ושלוש ביום הבחירות. הם גם ימשיכו לנצל את כוחם הפוליטי לקבלת תקציבים וימשיכו להתנגד להנפת דגל המדינה.
מאידך, הם ימשיכו לדאוג בכנות לגורל המדינה, ימשיכו להתחפש בהמוניהם לחיילים, בעתות מלחמה הם ימשיכו לארגן מבצעי ענק לאיסוף אוכל לחיילים, ומבצעים דוגמת "אמץ לוחם" של "רדיו 10" (קריאת תהלים לשלומם של חיילי צה"ל בחזית על פי שמותיהם), הם ימשיכו לפרוש רשת ארגוני גמילות חסדים שתסייע לכל דורש, ימשיכו להיאבק על כל מקום פנוי בזק"א (עד כמה עז הרצון להצטרף לזק"א, העיד מבט מהצד על המפגש האקראי שהתקיים ביום שישי האחרון בשכונת גאולה, בין "מפקד" זק"א יהודה משי זהב לבין ינקי דרעי, בנו בן ה-18 של אריה דרעי, שהתחנן להצטרף לזק"א ונדחה, כמו מאות צעירים חרדים אחרים, בתירוץ "מקבלים רק נשואים").
הם גם ימשיכו לעצור כדי לעזור כל פעם שיראו מישהו תקוע עם פנצ'ר בצד הדרך, הם אפילו ימשיכו לא להצליח להסתיר את שמחתם כשנבחרת ישראל בכדורגל תנצח, אם. והכי בטוח: הם ימשיכו להיות פה.

מילואימניקים תומכי ש"ס

הדיון בהגדרת היחס של ש"ס למדינה, בשל אופי החרדיות הש"סניקי, שונה לא במעט ומורכב הרבה יותר. בשבוע שעבר פורסם (בין היתר ב-ynet, ראו קישור מימין) מכתב חיילי המילואים הדורש מיו"ר ש"ס אלי ישי "לשבת בשקט" ולא להביע עמדות ניציות בעניין המלחמה עם הפלסטינים.
לביקורת הזו אגב, שותפים גם חרדים אשכנזים. לא מזמן הואשמה ש"ס בביטאון הליטאי "יתד נאמן" בכך שהיא "אחוזת שיכרון כוח" ובכך שהפכה ל"סממן הלאומני והמיליטנטי בממשלת האחדות". לא בכדי קולם של נציגי החרדים האשכנזים כמעט ולא נשמע בעיתות מלחמה. הסיפור מהגמרא על רבי עקיבא שניצל מטביעת ספינה בים והסביר כי "כל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי", משמש מודל לכך שלפעמים צריך להוריד את הראש ולהשתדל להנמיך פרופיל.
לעומתם, דוברות ש"ס בתגובה למכתב נגד אלי ישי, עמלה שעות נוספות ובין היתר ניצלה את ההרכב המגוון של מצביעי ש"ס והעבירה מכתב נגדי של "מילואימניקים תומכי ש"ס" שכתבו: "כמעט לכל אחד מבני משפחותינו יש בן או אח המשרת כעת במלחמה הצודקת הזו... אנו רואים בניסיון לטשטש עובדה זו ולערער על זכותו המלאה והמוקנית של מנהיגנו הפוליטי לדון בעניינים קיומיים אלה - ניסיון שפל עם כוונות זדוניות".

יציאת השבת

משהו שלא היה יכול לקרות במפלגה חרדית: נאום ההכתרה של אפי איתם בתחילת השבוע במרכז המפד"ל, לא עסק רק בנושאי ביטחון. איתם הפליג אל עניין מעמד האשה ואמר: "מדינה יהודית זה איננו רעיון משיחי, להפך זהו דבר מעשי. זאת היא מציאות של אלף פעולות ואלף מעשים קטנים שבכל יום ויום. זאת היכולת לבנות משפחה שאין בה אלימות, זאת היכולת לבצר מעמד ראוי לאשה ואני חושב שהנשים בציונות הדתית הולכות ומחוללות מהפכה שהיא אולי החשובה ביותר בדור הזה. לא מהפכה רעשנית, לא מהפכה קנטרנית, אלא מהפכה של 'כל כבודה בת מלך פנימה', של ההפיכה להיות באמת עיקר הבית".
קודם לכן נאם היו"ר היוצא הרב יצחק לוי והפליג בשבחה של המפד"ל. בתגובה לקריאות ביניים של נשות המפד"ל: "מה עם הנשים?" הרגיע הרב לוי: "אנחנו כל הזמן חושבים על הנשים, למרות שזה אסור".