או"ם שמום?
עם כל הצביעות שהאו"ם מפגין לעתים, אסור לזלזל בו. אם ישראל לא תתכונן כראוי לוועדת הבדיקה, היא עלולה למצוא את עצמה בבית הדין הבינלאומי בהאג. וגם הטלת הרפש בטריה לארסן לא תועיל
| או"ם שמום? |  | מי הבא בתור? | | מה הוא אמר? | | |
אבל גם ברגעים קשים צריכה ישראל לזכור שהאו"ם הוא הבימה המכובדת והחשובה ביותר בעולם, וההישענות המדינית על ארה"ב כבסיס תמיכה יחיד, היא בעייתית.
למי שהספיק לשכוח: האו"ם, ולא ארה"ב, הוא שהביא להקמתה של מדינת ישראל. ללא תמיכת האומות המאוחדות - ספק אם היינו זוכים בכלל בעצמאות.
וכן, גם מדינת פלסטין תוקם בסופו של דבר, ותוכר על ידי האו"ם. ועדת הבדיקה לעניין ג'נין היא רק הסנונית הראשונה, שבעקבותיה יגיעו הפקחים, המתווכים והכוח הבינלאומי.
מאמצי הסיכול של ישראל לא צריכים להתמקד בבדיקה שולית, כזו או אחרת, אלא במטרה הסופית והחשובה ביותר: להביא לכך שהאו"ם, כאשר יכריז על הקמת המדינה הפלסטינית, יקבע חד משמעית כי זכות השיבה לא תחול בתחומי הקו הירוק.
גבע קרא עוז
ההתפתחויות בהאג צריכות לשמש נורת אזהרה בפני מי שמסרב לשתף פעולה עם האו"ם, ומתעקש להיות ברוגז עם קופי אנאן. בשנים הקרובות עלולה ישראל לעמוד בפני מציאות של הגשת כתבי אישום נגד מדינאים ואנשי צבא ישראלים שנטלו חלק בפעולות שבהן נהרגו גם פלסטינים חפים מפשע, נהרסו בתים ונגרמו נזקים כבדים לרכוש פלסטיני. כל הטענות המוצדקות על כך שפעולת צה"ל נכפתה על ישראל בעקבות פעולות פלסטיניות רצחניות, עלולות להיבלע אז בים של ראיות וחקירות בינלאומיות.
היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שנסחף השבוע באווירת ה"עליהום" על שליח האו"ם טריה לארסן, הזהיר בחודש יולי אשתקד, כי הציבור בישראל נחשף לאחרונה יותר ויותר לקצה קרחון שהוא מתריע מפניו מזה שנים: "המגמה במערכת הבינלאומית כיום היא להרחבת האכיפה הפלילית הבינלאומית. ביטוי לכך היה בבתי הדין הבינלאומיים המיוחדים שהוקמו בעניין יוגוסלביה לשעבר ורואנדה", אמר רובינשטיין.
לנוכח זאת, ישראל צריכה לנטוש לעת עתה את פוזת הנעלב והנפגע, ולהתכונן באופן מקצועי להגעתה של ועדת הבדיקה. אחרת, אנחנו עלולים להיות הבאים בתור בהאג.
אורן רייס
ברוח העתים ברצוני להקדים לדבריי ברכה נאמנה לחברים שרון ורובינשטיין, על עמידתם האיתנה נגד אויבי האומה, ולהפציר בהם שלא ינתקו את יחסיהם עמי בשל הדברים שאכתוב. שכן בכוונתי להתוודות על כך שהעובדות במקרה זה פוגמות במעט בהנאה הפטריוטית שהייתי צריך לשאוב מטקס הטלת הרפש בפרצופו של לארסן.
ביום חמישי שבו ביקר שליח האו"ם במחנה הפליטים ג'נין, איתרע מזלי וצפיתי בראיונות שבהם שטח את טענותיו. לארסן הדגיש, ברוב הגינות, כי אין כל ראיה לכך שצה"ל ביצע טבח במחנה. הוא תיאר את המראות הקשים באזור הקרבות, ותיאורו לא היה שונה מתיאוריהם של כתבים ישראלים שביקרו במחנה הפליטים. מדבריו עלו שתי טענות כלפי ישראל: ראשית, הוא טען ששום מטרה צבאית אינה מצדיקה סבל אדיר-ממדים כפי שנגרם לאוכלוסיה האזרחית בג'נין; שנית, הוא סיפר שבימים שלאחר שוך הקרבות, ישראל לא התירה לצוותים הומניטריים להיכנס למחנה, ולא אפשרה פעולות חילוץ של לכודים מתחת להריסות. לארסן לא אמר שום דבר שאנשי שמאל ישראלים לא אמרו או היו עשויים לומר.
האזרח התמים עשוי היה לצפות לתגובה עניינית של ישראל על טענותיו הענייניות של לארסן. אולי, למשל, ישראל לא נהגה אחרת מארה"ב באפגניסטן; אולי לא הוכנסו צוותים הומניטריים כיוון שהפעילות הצבאית במחנה לא הסתיימה. לעולם לא נדע, כיוון שהשאלות והתשובות נבלעו בשאונו של מחול השדים שקם סביב שליח האו"ם. בתחרות הגינויים, איש כבר לא הטריח עצמו בקטנות כגון מה בדיוק הוא אמר. בגלי-צה"ל השלימו פערים בעזרת הדמיון ודיווחו שראש הממשלה הורה לנתק את היחסים עם לארסן, "בעקבות טענותיו על טבח שביצעה ישראל במחנה הפליטים ג'נין".
האמת, הלב נכמר קצת על הנורווגי המנומס הזה, שוודאי אינו מבין עדיין איזה מכבש של ספין תקשורתי עבר עליו. לתומו הוא חשב, מן הסתם, שחופש הביטוי מתיר לו ביקורת אדיבה על פעולותיה של ממשלת ישראל. מישהו צריך להסביר לו איך הדברים עובדים כאן בימים שבהם ההיסטריה הלאומנית משתוללת.
יפתח אלעזר
לפנייה לכתב/ת 
