ברכת שלום: אורלנדו מג'יק

אורלנדו מג'יק לא נבנתה כדי לקחת אליפות העונה, או בזו שקדמה לה. אבל עם הסגל המועשר שגיבשו דוק ריברס וג'ון גבריאל (הג'נרל מנג'ר) בקבוצה, היתה המג'יק, גרסאת המאה ה-21, אמורה להתחיל בהתנסות שלה בסדרות הצמרת של הפלייאוף בדרך לאליפות עתידית - התנסות שמסתיימת כבר שנה שניה ברציפות בסיבוב הראשון.
- אז מה היה לנו? למרות הציפיות הגדולות, קשה להאשים את המג'יק בכשלון העונה. ריברס בנה השנה על צמד כוכבי העל שלו, טרייסי מקגריידי וגרנט היל, היבול הנאה של עונת ההעברות ב-2000. מסביבם נוצרה תרכובת מוזרה של צעירים רגע לפני פריצה (מייק מילר, טרוי האדסון והרוקיז) וכ-ותיקים המצוים רגע לפני פריצת הדיסק (פטריק יואינג, הוראס גרנט ודארל ארמסטרונג). אחרי הפציעה החוזרת של היל, וזו של מילר, נשאר מקגריידי כמעט לבדו וזה כמעט הספיק. בסופו של דבר, המג'יק אולי הפסידו לשארלוט הורנטס, שהיתה גדולה עליהם בכל מובן ובמיוחד בזה הפיזי, אבל היכולת של מקגריידי העונה בהחלט מציבה אותו כסופרסטאר התורן של הליגה כולה - כזה שאם חזרת היל, רכש מוצלח בקיץ והמשך התקדמות צעירי הקבוצה יכולים להציב אותם בעתיד הקרוב בעמדת הזינוק לאליפות, גם בלי שלב ההתנסות.
- עצובים עד התקרה (של השכר): בניגוד לשתי העונות האחרונות בה נהגה הנהלת המג'יק המדיניות הקלה בעומס תקרת השכר ושיחרור שחקנים מאסיבי, הפעם יש לקבוצה ארבעה שחקנים שמסיימים חוזה ולפחות שלושה מהם ראויים לזכות באחד חדש: טרוי האדסון, מונטי וויליאמס ובמיוחד, פטריק גאריטי, יצאו השנה מאלמוניותם ובלטו במהסגרת הצוות המסייע של מקגריידי. אם יואינג יענה לנטיות גופו בן ה-40 ונטיות לבם של הסובבים אותו ויכריז על פרישה, ישתחררו למג'יק מזומנים נוספים להתחיל עוד עונת העברות סוערת.
- משהו לישון עליו הקיץ: טים דאנקן שוב שחקן חופשי, כלומר, ג'ון גבריאל שוב מזיל ריר. המג'יק לבטח יפתחו במרדף אחרי הפאוור פורוורד הטוב בליגה - החולייה החסרה, שיכולה להיות החולייה החזקה ב"ווטרהאוס סנטר", אם רק יצליחו לשכנעו לעזוב את סאן אנטוניו הפרובנציאלית לטובת פלורידה שטופת השמש (הם כמעט והצליחו בכך לפני שנתיים). אך כשהבעלים הבלתי החלטי, ריץ דה-ווס, שוב בטוח בעצמו, גם המשאבים להשלמת המבצע נראים בהישג יד וכך גם התואר.
- משהו להתחרט עליו כבר עכשיו: גרנט היל חתם בקיץ 2000 על חוזה לשבע שנים תמורת 93 מיליון דולר. 18 משחקים בלבד בשנתיים הראשונות שלו באורלנדו לא הצדיקו את הכסף הגדול שהוא מרוויח, עם כל ההערכה להיל הסופר-מוכשר, ספק עם בגיל 31 וכף רגל בת 60 (ושתי פציעות קשות) חמש השנים הנותרות יראו יותר טוב.