הרוצח הפוליטי הבא מנקה את אקדחו

בחודשים האחרונים הוא כמעט לא יוצא מהבית.
בגלל המצב.
והוא יושב על הכורסא מול הטלוויזיה והוא מודאג.
והוא שומע חדשות והוא כועס.
והוא קורא את כל המאמרים בכל העיתונים והוא רותח.
ובחוץ הטירור משתולל. מתאבדים מפוצצים גברים, נשים וילדים וזקנים. בליל הסדר. במוצאי שבת. ביום חול. בבתי קפה. באוטובוסים. במסעדות. במועדונים.
וכל יום יש תמונות חדשות בעיתון. של ההרוגים. והם מחייכים אליו מתחת לכותרות והוא בוכה.
איך הדם שלנו נשפך כמו מים ואף אחד לא עושה כלום.
והוא לא יכול להזכר מתי המדינה היתה ככה. בכזאת קטסטרופה.
גם אנחנו נהרגים בכמויות וגם העולם כולו נגדנו וגם כאן.בבית. יש את כל אלה עם השנאה-עצמית מהשמאל. והאנטישמים האלו מדברים נגד עם ישראל ונגד המנהיג שלו.
השמאלנים. אלו שהביאו עלינו את האסון. אלו שחילקו להם נשק אפילו שכל כך הזהרנו "אל תתנו להם רובים". אלו שרק רוצים לחלק את ירושלים ולתת לצורר את סלע קיומנו.
וכמה הזהרנו אותם.
ועכשיו?
כשהערפד שלהם צוחק לנו בפנים הם למדו משהו?
לפחות הם ביקשו סליחה ומחילה מעם ישראל?
מה פתאום?!
הם ממשיכים לזרוע את הרעל שלהם. ממשיכים לדבר נגד ראש הממשלה ונגד המדינה. מדברים על אחריות. על זה שאנחנו אחראים למצב של הפלסטינאים. שבגלל האחריות שלנו יש טרור!
הם מדברים על אחריות? ומה עם האחריות שלהם? של כנופיית אוסלו שאשמים באסון הכי גדול שבא לעם ישראל?
בכל מדינה נורמלית היו מוציאים את הפושעים האלו להורג בכיכר העיר, כאן אפילו לא שופטים אותם.
והם? במקום לשתוק הם ממשיכים להסית נגד צה"ל ולא נותנים לו לנצח.
ולא איכפת להם מהחיילים שנהרגים כדי שהם יוכלו לשבת בבתי-קפה שלהם ולשתות את האספרסו הכפול שלהם ולהרוס את המדינה שלנו.
ואף אחד לא משתיק אותם ולא רואה כמה הם מסוכנים.
וככה האיש יושב בבית.
לצאת כבר אין חשק. גם מפחיד וגם מי יודע אם מחר הוא לא יהיה גם ברשימה של המפוטרים..
והוא מקשיב לרדיו ורואה שכל השדרנים שמאלנים ועושים קומבינה עם כל הסרבנים הבוגדים והאומנים המסריחים שרק מדברים נגד צה"ל, ואף אחד לא מפטר אותם על חבלה בבטחון של המדינה בזמן מלחמה.
והוא נכנס לאינטרנט. שזה המקום של הדמוקרטיה. ורוצה להזהיר את כולם מפני הבוגדים אבל גם שם המאפיה השמאלנית שולטת וסותמת פיות לכל מי שקצת ציוני ופטריוט.
וכל המנהלים השמאלנים של הקהילות מטיפים לאהבת ערבים ולבגידה במולדת. הצפונבונים האלו שאוכלים גבינות ושותים יין והולכים למכון-כושר כשהעם מת בפיגועים, והם עוד מעיזים לתת לבוגדים לדבר את הדברים המסוכנים שלהם ולאנשים כמוהו הם סותמים את הפה.
ומה הוא יכול לעשות?.
ואז הוא שומע ברדיו את יפה ירקוני אומרת שהתמונות מג'נין מזכירות לה את השואה.
שיהודיה תדבר ככה? שיהודיה תשווה את החיילים הגיבורים שלנו לנאצים?!
צריך לסתום לה את הפה למנוולת הזקנה.
ופתאום הוא מגלה שכולם חושבים כמוהו, הוא לא לבד. אפילו החברים שלה האומנים השמאלנים מאמ"י מחרימים אותה. הם פתאום מבינים איך זה שהשמאלנים שכחו להיות יהודים. אבל אז התשקורת שוב מעוותת ומדברת על הסתה ועל סתימת פיות ועל איזה מקארתי אחד. ושוב משתיקים את העם.
ואז הוא שומע שמביאים את הפושע מאוסלו יוסי ביילין להרצות באוניברסיטה בבאר שבע. ואפילו שכמה מרצים, דוקטורים ופרופסורים ציונים ופטריוטים שאוהבים את המדינה מנסים להלחם נגד זה, אז משתיקים אותם. כמו שמשתיקים אותו וכמו שמשתיקים את כל העם.
ואיפה ראש הממשלה שבחרנו כי הוא יודע לעשות מלחמה, איפה הוא? נותן לסמול לשבת אצלו בממשלה ובמקום לקחת את הפרס-נובל מפרס-הרס הוא נותן לו להיות שר חוץ ולהמשיך לקלקל הכל.
הגיס החמישי הוא עכשיו בממשלה וכולם שותקים.
וגם לשר לבטחון פנים אף אחד לא מקשיב אפילו שהוא מזהיר כל הזמן מפני הבוגדנות של הסמול.
והוא לא מפסיק לעשן והלחץ דם שלו כבר 180 וכולם מרגיזים אותו ואשתו רק מדברת שאין מספיק כסף ומה יהיה והיא ולא מבינה שהורגים לנו את המדינה.
ובלילות הוא לא מצליח לישון. מתהפך מצד לצד והולך למקרר, ומתיישב שוב מול הטלוויזיה ומדליק עוד סיגריה ואז הוא קורא את המאמרים הנפלאים של איל מגד ואבא שלו. ואם יש מי שמכיר את הסמול הבוגדני זה הם . והם יודעים איזה תבוסתנים ובולשוויקים ומשתפי"ם זה כל הסמול הזה..
אז אם להם יש את האומץ לעמוד לבד ולגלות לכולם את האמת אפילו שכל החברים שלהם יחרימו אותם אז גם הוא צריך לקחת אחריות. ככה זה כשאף אחד אחר לא לוקח.
אם לאף אחד לא אכפת שהמדינה נהרסת. שהבוגדים יושבים להם בממשלה ובכל המשרות החשובות ועושים הפגנות בעד שלום ונגד המדינה אז מישהו צריך לעצור אותם. לפני שיהיה מאוחר מדי. לפני שיבוא עלינו החורבן בית-שלישי.
אז הוא יקח את האחריות. הוא יביא את הישועה לעם ישראל..
אפילו אם הוא יצטרך לשבת על זה בכלא כל החיים זה יהיה כדאי.
כי ככה הוא יציל את המדינה.
והוא מוציא את האקדח ומתחיל לנקות אותו.