שרון 2002: הניסיון והתחושה שאין מחר

מאז תחילת כהונתו של אריאל שרון, ממליצים לו לא מעטים מאלה שקרובים יותר או פחות אל אוזנו, לנהוג כמי שזו הקדנציה האחרונה שלו. הטעות של כל קודמיך, אומרים לו, היא שחשבו כל הזמן על הישרדותם הפוליטית; מי שפועל מתוך מניעים כאלה, סופו שאין לו הישגים ואין לו הישרדות. בגילך, עם עברך העשיר, אתה צריך לנהוג כאילו אין מחר - ואז גם יהיה מחר.
איש, פרט לבני משפחתו הקרובים, אינו יודע מה באמת בליבו של שרון. אבל ההופעה במרכז הליכוד בשבוע שעבר, ופיטוריהם של שרי ש"ס אמש, רומזים שאולי הפנים את העצה הזו. ואולי מזהה ראש הממשלה, שהיה מאז ומתמיד טקטיקן מעולה, שמישהו פה הלך רחוק מדי - אולי מתוך הרגל - וזו ההזדמנות להחזירו אותו לתלם.
שרון יודע, או אמור לדעת, שני דברים: שלציבור נושא הנטל בישראל, שלמעמסה שהוא סוחב על גבו נוספו בזמן האחרון צווי שמונה ומשבר כלכלי מתמשך, יש סבלנות קטנה במיוחד למי שנתפס בעיניו כמתחמק משותפות לאותו נטל. העובדה שעשרות אלפים כבר לא יוצאים לכיכרות לצעוק "רק לא ש"ס" לא שינתה את העובדה הזו. וההחמצה הגדולה של אלי ישי, שאיננו מנצל את שעת הכושר הזו כדי להפוך את מפלגתו לשותפה, אלא מעדיף להתבצר במעמד הבטוח של מפלגה סקטוריאלית, רק מחזקת את התחושה הזו. רוב המצביעים שהביאו את ש"ס ל-17 מנדטים אינם מבינים למה היא מתנגדת, בעת חירום, לתכנית כלכלית שמביאה הממשלה.
שרון יודע גם שמפלגת העבודה אינה יכולה לפרק את הממשלה על הרקע הזה. הציבור יכעס על מי שבעת הזו מנצל הזדמנות פוליטית כדי לזעזע את המערכת, לא מתוך עיקרון אלא בגלל צעד מנהיגותי של ראש הממשלה. זה עונשה של העבודה על שאיננה מתעמתת עם שרון על דברים של ממש. כמו בעימות עם בנימין נתניהו, רווח פוליטי לכאורה הנובע מתוך ניצול מצב - בממשלה כמו במרכז הליכוד - יתקבל במורת רוח ציבורית.
התוצאה: שרון הוא היום במעמד חזק, שאיפשר לו מה שקודמיו אפילו לא העלו על הדעת. אולי זה באמת הגיל המתקדם והתחושה שאין מה להפסיד; אולי המזג האישי, ואולי ההרגשה שהרוח הפוליטית נושבת בגבו. ממשבר ש"ס, אפשר לנחש, ייצא ראש הממשלה מחוזק. השאלה היא רק לאן ייקח את הכוח הזה, במבחנים האמיתיים העומדים לפניו כמנהיג.