בשאר ומחסום הקול

עידן הסרט האילם, שהסתיים בחבטה אי שם בשנות העשרים, חשף עובדה מכאיבה: הרבה מאוד שחקנים שהקסימו את צופי הראינוע, לא הצליחו לעבור אל הסרטים המדברים. קולותיהם היו צורמניים מדי, גבוהים מדי, בעלי מבטא כבד... ובעידן החדש, הקול היה הכל. והרי מבחנו הגדול של דוקטור בשאר אסד: הוא יצטרך בתקופה הקרובה לשבור את מחסום הקול.
בשאר עובר טרנספורמציה מופלאה בימים אלה: בסוף השבוע הזה נוחתת על גבו החותמת הרשמית של מפלגת הבעת`: "כשר לצורך נשיאות". אבל עד כה היה דבר אחד שאיפיין את הנשיא המיועד: הוא שתק. לרובנו היה קשה להכריע בדבר דמותו. מי האיש שאנחנו רואים? הצעיר שהתחנך במערב, חלוץ האינטרנט ומביא הקדמה, או הבן העלאווי המסור שישב חמש שנים במשרד ליד אבא – ולמד ממנו הכל. אז מי זה, דוקטור בשאר – או מיסטר אסד? התשובה הזו תתחיל להתבהר בימים הקרובים, משום שגם העם הסורי רוצה לשמוע את נשיאו החדש. וזה חשוב, חשוב מאוד, אם אתם זוכרים את הדוגמא המשעשעת משהו בירדן.
גם שם עלה מלך צעיר ושתקן לשלטון. אבל כשפתח עבדאללה השני את פיו, התבררה עובדה מצערת: לאיש יש מבטא בריטי כבד, והערבית שלו נשמעת…איך לומר… כמו הנסיך צ`ארלס מחמיא לנייטיבס. הירדנים עשו חושבים, ושלחו את המלך החדש לשיעורי חי"ת ועי"ן. בינתיים זה מתקדם לא רע.
העולם החדש מצריך גם ממנהיגים של מדינות לא דמוקרטיות לשלוט במדיום התקשורתי. הם חייבים לשמור על קשר עם "העם", ואינם יכולים להרשות לעצמם להיות אפופי אי-ודאות במשך זמן רב מדי. גם ההנהגה הוותיקה סביב בשאר אסד יודעת זאת. ובמוקדם או במאוחר הוא יישלח לחזית. דוקטור בשאר, המיקרופון שלך.