שיפוט בפלייאוף ה-NBA: שקט, מרביצים

זה כבר נהיה עניין שבשגרה. בכל קיץ מתקבצים ראשי ליגת ה-NBA, מאמנים בעבר ובהווה ועוד כל מיני מומחים לסיעור מוחות בסוגייה: "איך לעזאזל מחזירים את הכדורסל ההתקפי לליגה". הסוגייה נדונה כבר יותר מעשור בפורומים שונים, והצעות רבות ומגוונות עלו - חלקן נפסלו, חלקן מומשו בתקנון הליגה - אך גם בתום העונה הנוכחית, שנפתחה עם סדרת שינויים קיצוניים (הגנה איזורית, 3 שניות בהתקפה/הגנה וכו') מגיע הפלייאוף ומחזיר את הכדורסל לבסיס שלו - כדורסל הגנתי, מכוער ואלים.
האבסורד הוא, שדווקא בתקופה הקריטית ביותר של העונה, כשתשומת ליבה של התקשורת ושל האוהדים ממוקדת במגרש הכדורסל, הסגנון הפיזי משגשג וזאת בעידוד ראשי הליגה ושופטיה: תנו לבחורים לבעוט אחד בשני, גם אם בסופו של דבר האוהדים יבעטו בטלוויזיה.

הכוח גובר על המוח

הנחת העבודה של הנהלת ה-NBA ושופטיה היא שזכייה באליפות נעשית בדם, יזע ודמעות - הכוח גובר על המוח. הפלייאוף הוא זירת מלחמה - ובמלחמה כמו במלחמה אין חוקים. ההנחה אומרת שבתקופה זאת, בה הקבוצות נלחמות על חייהן, צריך לתת לשחקנים להכריע את המשחקים ולמעט בהתערבות מצד האנשים באפור, שהופכים בפלייאוף לשקופים. שופטי הליגה, מקבלי החלטות הגיוניים וסמכותיים בדרך כלל, מיישרים קו עם מסורת הפלייאוף המקובלת ומקמצים בשריקות. ואם השופטים מיישרים קו עם הכדורסל הפיזי (והלפעמים בלתי נסבל) של הפלייאוף, מי הם השחקנים והמאמנים שייסטו ממנו?

תיאורית הקשר

בשנה שעברה היתה זאת מילווקי באקס בגמר המזרח, שהפסידה לפילדלפיה 76' בשבעה משחקים. המשחק האינטליגנטי של הבאקס, היד החמה של ריי אלן וגלן רובינסון ואפילו ההתעלות בהגנה לא עזרו לבאקס, שלא זכו להגנת השופטים בניסיון של הסיקסרס לכפות עליהם את אותו משחק פיזי והגנתי.
רובינסון, אולי קלע הג'אמפ-שוט האלגנטי והמדויק ביותר בליגה, חטף מכות בידיו במקרה הטוב, או הוטח אל הקרקע במקרה הרע, והשריקות היחידות ששמע, היו שריקות הבוז מהיציע. בסוף אותה סדרה, רמזו רובינסון, אלן והמאמן ג'ורג' קארל על קונספירציה, מעין הסכמה שבקריצה בין דייויד שטרן לשופטים, שהעדיפה את הסיקסרס האגרסיביים על פני הכדורסל היפה שלהם.

הגינות ודעות קדומות

יתכן ששטרן העדיף לראות את אלן אייברסון, ה-MVP של העונה דאשתקד, נאבק בסדרת הגמר מול האלופים מלוס אנג'לס, אך קשה להאמין כי מדובר בסידור מראש או בהטיית משחק. שופטי הליגה הם מקצוענים, המנהלים הגונים ונתונים לביקורת וההתעסקות בקונספירציות ריתקה תמיד את האמריקנים מאז רצח לינקולן.
מקור הבעיה, ואכן מדובר פה בבעיה, באותו הלך רוח שנותן עדיפות לקבוצות הפיזיות. מעבר לעיוות בשיפוט אובייקטיבי של האירועים על הפארקט (אם יש דבר כזה), הלך הרוח של הפלייאוף פוגע בקבוצות האיכות של הליגה - אלו שהלכו נגד הטרנד המקובל ובחרו בהתקפה.
במפגשים בין קבוצות בעלות נטיות שונות כמו הבאקס והסיקסרס אשתקד וסקרמנטו קינגס והלייקרס היום, נטיית השופטים להתעלם מאגרסיביות מוגזמת בהגנה ובהתקפה, נותנת עדיפות לאלו שבוחרות באגרסיביות כטקטיקה. שיפוט הפלייאוף (השונה לחלוטין מזה הנהוג בעונה הסדרה) גם קובע למעשה את קצב המשחק ומאט אותו לדאבונם של קבוצות כמו הבאקס והקינגס.

ג'קסון מתבכיין

כמו הבאקס בשנה שעברה, הקינגס ניצבים עתה בפני אותה בעיה. קבוצת ההתקפה האפקטיבית והמלהיבה ביותר בליגה בשלוש השנים האחרונות, הצליחה להשיג את המאזן הטוב בליגה, זה שהקנה לה יתרון ביתיות בפלייאוף. מה שהיה אמור להקנות להם עדיפות מבחינת השופטים.
עד כמה היה גדול ההלם, כשקצבי יוטה ג'אז (קבוצה שהקינגס ניצחו בהפרש ממוצע של 23 נקודות) הלמו בהם בסיבוב הראשון ללא רחמים מצידם ומצד השופטים. בסיבוב השני, מול דאלאס מאבריקס, הוכיחו הקינגס שכשנותנים להם לשחק הם הקבוצה הטובה בליגה. בעיצומה של הסדרה מול הלייקרס, הקינגס צריכים להתמודד עם הסגנון האגרסיבי של האלופים והקצב האיטי שהם כופים עליהם, עם אותה נטייה של השופטים להתעלם מעבירות ובוודאי כשהן נעשות על ידי קובי בראיינט ושאקיל או'ניל והחל מניצחון הקינגס במשחק השני, גם עם הבכיינות של מאמן הלייקרס, פיל ג'קסון, או בגרסה המפרגנת יותר - משחקי המוחות שלו.

פסיכולוגיה בגרוש

אחרי ההפסד של הלייקרס בסקרמנטו (90:96) התלונן או'ניל על אי ההגינות בשיפוט ורמז בעצמו על קונספירציה. ג'קסון, כהרגלו פקח את עיניו ואת פיו (ולא על מנת לפהק) יממה אחת לאחר המשחק ודיבר על כך "שסקרמנטו שיחקו אגרסיבי ולא מן הראוי לתגמל אותם על כך".
הטענות של הלייקרס מגוחכות במיוחד, בהתחשב בכך שאגרסיביות היא הטקטיקה הכמעט מוצהרת של הלייקרס ועליה הם מתוגמלים שוב ושוב - במיוחד בשיפוט הפלייאוף. או'ניל בכושר ירוד לא מצליח להיות דומיננטי כבעבר בלי להעיף מרפקים לכל עבר ומימדי גופו הענקים לא יכולים לשמש תירוץ למגע הפוגעני שהוא יוזם. אל הרבע האחרון הוא מגיע בדרך כלל עם עבירה חמישית, ומי שחושב שהשישית תישרק נגדו ברגעי ההכרעה מדמיין.

אוברדראפט של אלופים

הלייקרס טובים מדי בשביל לנצח בזכות קרדיט גדול כל כך מהשופטים (שכבר הפך לאוברדראפט), הקינגס טובים מדי כדי לא לזכות לקרדיט הזה. שאקיל טען שהדרך היחידה לנצח את הלייקרס היא לרמות, אבל ניתן לעשות זאת גם במשחק ריצה בהתקפה. הקינגס מסוגלים ורוצים לעשות זאת, הלייקרס מנסים לעצור אותם בהגנה, השופטים עושים זאת בהתעלמותם - מי אמר שבפלייאוף השחקנים קובעים את תוצאת המשחק?