לארסן: אני מסתובב עם מסמר שקיבלתי מפצועה בפיגוע בפ"ת

שליח האו"ם למזרח התיכון, טריה לארסן, לא מבין מה יש לישראלים נגדו. הוא דווקא משוכנע שהרגישות שלו לסבל הישראלי לא נופלת מזו כלפי הפלסטינים, ויש לו גם הוכחה: מסמר ארוך שמוחבא בכיס חליפתו. בראיון ל-ynet הוא מספר שהמסמר, שאותו קיבל מפצועה בפיגוע בפתח תקווה, נותן לו יותר מוטיבציה לפעול למען ביטחון הישראלים, אבל גם למען זכויות הפלסטינים.

נוצר הרושם שהורדת פרופיל בתקופה האחרונה, בעיקר מאז הוויכוח על מה שהוגדר פרשיית הטבח בג'נין.

"דווקא הייתי בפרופיל גבוה, הייתי באחרונה עסוק בפעילות בלבנון, סוריה וירדן".

אבל מאז ג'נין, יש רושם שתדמיתך וגם תדמית האו"ם, שנהוג להיות מזוהה כגורם נייטראלי, נפגעה בישראל. האם חשת בשינוי הזה מצד ישראל?

"לאו"ם תמיד היתה תדמית רעה בישראל. אולי בפרספקטיבה צרה או קצרת טווח מצבנו נראה רע יותר, אבל בפרספקטיבה רחבה, מצבנו השתפר. עוד בימי בן-גוריון כינה אותנו ראש הממשלה 'או"ם שמום', והיום אנחנו שותפים בכמה הסדרים בין לאומיים, כמו למשל בסימון הקו הכחול, שאליו נסוגה ישראל מלבנון".

אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהוויכוח אודות ועדת החקירה לאירועי ג'נין גרם לך להצטייר כפרו-פלסטיני.

"הבעיה עם פרשת ג'נין היא שביקרו אותי על דברים שכלל לא אמרתי. לא טענתי שהיה טבח בג'נין, ולא מתחתי ביקורת על הדרך שבה ישראל ניהלה את הקרב. הביקורת שלי הייתה על חוסר הסיוע והטיפול ותשומת הלב ההומניטרית לאחר המבצע. הביקורת שלי התייחסה לסבלה של האוכלוסיה הפלסטינית. כשהלכתי למקומות שבהם אירע פיגוע בישראל הגבתי באותה הצורה".

מתי ביקרת פצועי פיגוע בפעם האחרונה?

לארסן שולף מסמר ארוך מכיס חליפתו, ואומר: "את המסמר הזה קיבלתי מאחת מפצועות הפיגוע בפתח תקווה, שם ביקרתי בשבוע האחרון. המסמר הזה היה אחד מהמסמרים שהתפזרו כשהמטען התפוצץ, ואני שומר את זה מאז בכיס כתזכורת".

זה משנה משהו בגישה שלך?

"זה נותן לי יותר מוטיבציה לפעול למען הביטחון האזרחי בישראל, כמו גם לגבי זכויות העם הפלסטיני. לשני העמים יש זכות לחיות בכבוד".

האם אתה סבור שהמצוקה של העם הפלסטיני היא הגורם לפיגועים, או שמדובר בתוצאה של חינוך והסתה?

"אינני יודע האם המצוקה מייצרת עוד טרוריסטים. מה שבטוח זה, שזה הופך את הטרור ליותר פופולארי. זה גורם לכך שקיים רוב פלסטיני שמאמין שטרור עובד. אחרי אוסלו הייתה ירידה משמעותית בפיגועים. הם ירדו כמעט ל-0%, עד שעלו בחזרה ב-1996. מה שרואים בבירור, הוא שכשיש התקדמות פוליטית, יש פחות אלימות, וזה מה שצריך לקרות עכשיו - יש לחזור לשולחן המו"מ. גם הרפורמות הן חיוניות מאוד, אך כדי לעצור טרור צריך לחזור לשולחן המו"מ בלי תנאים מוקדמים".

זאת לא כניעה לטרור?

"לא. זה מה שרבין הבין, שלהעמיד הפסקה מוחלטת של טרור כתנאי להתקדמות מדינית היא כלי בידי הקיצוניים. בצורה הזו כל רוצח מטורף יכול לעצור את התהליך".

האם אין לך כל ביקורת על התנהלותו של ערפאת?

"הוא היה צריך לעשות יותר נגד הטרור. אנחנו דרשנו שיפרק את ארגוני הטרור, ויפזר אותם, ואנחנו ממשיכים לדרוש זאת. עם זאת, ערפאת הוא המנהיג הנבחר של הפלסטינים, וכולם צריכים להתייחס אליו כאל כזה. את הטרור יפתור רק פתרון מדיני. לכן, הוועידה הבינלאומית, שצפוייה להתכנס, היא כל כך חשובה, כי היא נותנת לשחקנים באזור הזדמנות לטפל בשלוש בעיות עיקריות: בטרור, בעוני של העם הפלסטיני ובאיבוד התקווה".

האם שרון, עמו לא נפגשת זמן רב, אינו מנסה להתחמק ממך בגלל כעסו על האו"ם?

"נפגשתי אמנם עם שרון לפני לפני חודשים רבים, אבל קו הטלפון שלי תמיד פתוח אליו. עם המזכיר הכללי של האו"ם, קופי אנאן, שרון דווקא מדבר באופן שוטף. עם ראשי הממשלה פרס, רבין, ביבי וברק היה לי קשר מצוין. ערוץ תקשורת פתוח עם ראש ממשלה הוא תמיד דבר מועיל. עם זאת, הפעילות העיקרית שלי היא עם שרי החוץ באזור".

מה עמדתך לגבי החלטת בית המשפט העליון הפלסטיני לשחרר את אחמד סעדאת?

"זה ממחיש את הדילמה שהמצב יוצר. מצד אחד, ישראל מעוניינת בשלטון חוק ברשות הפלסטינית, ולא בשלטון של אדם אחד. מצד שני, אם בית המשפט העליון החליט לשחררו, הפלסטינים מחשיבים זאת כמו החלטת בית משפט בישראל. אין לי מספיק פרטים בנושא שחרורו ואחריותו של סעדאת לרצח זאבי, אבל ברור שמי שבאמת אחראי למעשה צריך לעמוד למשפט".