"הרחוב האמריקני איתנו - האליטות לא"

ערב פגישתם של ראש הממשלה ונשיא ארה"ב בוושינגטון, מזהה שגריר ישראל באו"ם לשעבר, דורי גולד, תפנית בעמדת הממשל האמריקני כלפי ישראל. גולד אומר כי הרחוב האמריקני הוא פרו-ישראלי בצורה מובהקת, וקורא להסברה הישראלית "להתמקד באליטות".
לדברי גולד, לא סביר שהתוכנית האמריקנית שמגבש המימשל תהיה זהה לזו שגיבש קלינטון בקמפ דייויד. "ממשל בוש הסיר כליל את מתווה קלינטון מהשולחן", אומר גולד ל-ynet, "ברגע שבוש נכנס לבית הלבן, אחת ההודעות הראשונות שקיבלה ישראל היא שהתוכנית אינה מחייבת ואינה רלוונטית עוד. עם זאת, בממשל יש קולות שונים. קיימים הבדלים בין מחלקת המדינה לבין הפנטגון, למשל.

הקו שמובילה מחלקת המדינה מצטייר כתובעני יותר כלפי ישראל מאשר הקו שמוביל הבית הלבן. זו תופעה מסורתית?

מחלקת המדינה נוטה לעמדה אמפתית יותר כלפי ערפאת. עוזר מזכיר המדינה לענייני המזרח התיכון, וויליאם ברנס, מקבל מדי יום מברקים משגרירי ארה"ב ב-22 מדינות ערב, שמנסים לשקף את רוח הרחוב הערבי ואת התביעות והביקורת כלפי ישראל. הפנטגון, המועצה לביטחון לאומי ולשכת סגן הנשיא, הדוגלים בעקביות במאבק נגד הטרור העולמי, מאזנים את המדיניות ביחס לישראל. הנשיא לוקח בחשבון את ניירות העמדה של מחלקת המדינה, אבל בסופו של דבר, הוא מחליט בעצמו על מדיניות החוץ של ארה"ב.

האם הממשל הנוכחי באמת מעוניין לקדם פתרון מדיני במזרח התיכון, או שמה מה שעומד בראש מעייניו הוא האינטרסים האמריקנים באזור, כמו למשל האיום העיראקי?

מובן שהאינטרסים האזוריים, כמו מיגור רשת אל-קאעידה והמתקפה האפשרית בעיראק, משפיעים על המדיניות האמריקנית כלפי ישראל. הממשל מעוניין להציג תוכנית מדינית, אך יש לו דילמות קשות באשר לתוכנה. הנושא נמצא עדיין בשלבי גיבוש והתייעצות פנימית בתוך הממשל. יש הגורסים כי אם יוצב לפלסטינים אופק מדיני ברור הדבר יקל על ערפאת להלחם בטרור. לעומתם סבורים אחרים, כי אם הפלסטינים ירגישו שהם מקבלים פרס על האלימות, אזי היא תגבר.
הדעות בממשל חלוקות גם בעניין כמות המשאבים שיש להשקיע בסכסוך, כאשר הדבר מותנה בהערכת הסיכוי להתקדם עם ההנהגה הפלסטינית הנוכחית. הממשל הקודם כבר חווה ניסיון מר בוועידת קמפ-דייויד. בכל אופן, ההחלטות שהממשל יקבל יתבררו לאחר חזרתו של ראש הממשלה מוושינגטון.

כיצד אתה מעריך את דעת הקהל האמריקנית כלפי ישראל?

צריך להפריד בין דעת הקהל הכללית בארה"ב, לבין דעת האליטות המעורבות בגיבוש מדיניות החוץ של הממשל. ברחוב ישנה אהדה בסיסית גבוהה לישראל. מאבק ההסברה של ישראל ממוקד באליטות המשפיעות על מדיניות החוץ, ולהן יש נטייה אוהדת יותר כלפי הפלסטינים. הכוונה לגורמים בממשל, אנשי קונגרס, אוניברסיטאות, מכוני מחקר ואמצעי תקשורת. באמריקה הם מכונים: 'כל מי שנמצא בכביש הטבעת בוושינגטון' (The Beltway).