דראפט 2002: פוינט גארדים

נכון, לוויליאמס היתה בעונה האחרונה בעיה מקו העונשין ונכון שהוא לא הצליח להביא ל'בלו דבילס' תואר שני ברציפות, אבל לתעצומות הנפש שלו, חוכמת המשחק והאחריות שהוא מגלה, אין תחליף בדראפט הנוכחי. הקבוצה שתבחר בו באחד משני המקומות הראשונים בדראפט תרוויח שחקן מצוין, אבל בעיקר מנהיג צעיר ובשל לשנים רבות.

- רוצה להיות: כמו אייזיאה תומאס. הלב של תומאס היה גדול על הגוף שלו, וכך גם במקרה של וויליאמס. תומאס הוביל את אוניברסיטת אינדיאנה לאליפות המכללות ב-81', וויליאמס עשה זאת עם דיוק עשרים שנה לאחר מכן. תומאס הוביל את דטרויט פיסטונס לשתי אליפויות רצופות ב-89' ו-90', וויליאמס ישמח לחכות שמונה שנים עד לתואר הראשון שלו כמקצוען.

- לא רוצה להיות: כמו ג'ייסון וויליאמס. לא לשוא החליף וויליאמס את שמו. הוא פשוט לא רוצה שיקשרו אותו לג'ייסון וויליאמס המפוזר מ-ממפיס ובטח לא עם זה הרוצח מניו ג'רזי.

וויליאמס, שהיה המנהיג והמען של הקבוצה בעת צרה, הוא שחקן מבוקר ואחראי שאינו מתבייש לנצל את יתרונותיו הפיזיים בבק-קורט בהגנה, בהתקפה ובעיקר בסחיטת עבירות מן היריב.

- רוצה להיות: כמו גארי פייטון. המודל המוצלח ביותר לגארד פיזי מסוגו של וויליאמס הוא הרכז מסיאטל. שיפור נוסף במשחק ההגנה ופיתוח יכולות פוסט-אפ יכולות לקרב אותו לרמה של הכפפה.

לא רוצה להיות: כמו ג'מאל טינסלי. וויליאמס נופל על המשבצת של רכז אינדיאנה פייסרס בדראפט שעבר, שחווה עונת רוקי מרשימה, אבל זאת רק לאחר 27 מדורי גיהנום עד שנבחר בסוף הסיבוב הראשון אשתקד.

- רוצה להיות: כמו יארומיר ייגר. וולץ' יהיה הנציג הראשון בתולדות צ'כיה ב-NBA, אך הוא ימצא מודל לחיקוי ברמה הלאומית על מגרשי ההוקי קרח בארצות הברית, שם שולטים בני ארצו. ייגר, אחד הסקוררים הגדולים בתולדות ה-NHL, הוא אחד מהם ו-וולץ' ישמח לזכות באותה הצלחה כמקצוען על הפארקט.

- לא רוצה להיות: כמו דורון שפר. וולץ' מעורר התעניינות גם בין קבוצות העילית של אירופה (קינדר בולוניה). לפי תקדים שפר הישראלי עליו לדחות אותם ולהתמקד בקריירת ה-NBA – חלום בר מימוש, שעלול להתפוגג אם לא יגשימו כאן ועכשיו.

- רוצה להיות: כמו מארק פרייס. ההשוואה לסטוקטון מתבקשת, אבל דיקאו הוא יותר סקורר ממנהל משחק. לשניהם יש יד מצוינת משלוש, אך דיקאו משתמש בה יותר מכוכב יוטה ג'אז – משהו בסגנון של פרייס הזכור לטוב, למרות נסיונותיו הכושלים לגבור על סטוקטון בשנות השמונים.

- לא רוצה להיות: כמו ברנט פרייס. לאחיו הצעיר של פרייס, ברנט, היה כל מה שהיה למארק ולדיקאו היום, אבל חוץ משלשה פה ושם, לאף אחד לא ברור איך הוא עדיין שורד בליגה.

ייתכן כי הבעיה היא במימדי גופו הצנועים, תכונה שלא מנעה ממנו להיות שחקן חד, תזזיתי, קשוח ואקפלוסיבי בקולג' – תכונה שלא מנעה משחקנים אחרים בעבר, לשחק כמו גדולים גם ב-NBA.

- רוצה להיות: כמו טייני ארצ'יבלד. ב-NBA נרתעים משחקנים נמוכים? לוגאן (כמו כל "ננס" אחר) ישלח אותם לארצ'יבלד, כוכב עבר בשנות השבעים והשמונים והאב הרוחני של כל הרכזים שגובהם הצנוע עומד להם לרועץ.

- לא רוצה להיות: כמו ניק ואן אקסל. מלבד גובהו, קיים חשש שלוגאן יתפתח כסוליסט חסר תקנה – חלום בלהות מסוגו של ואן אקסל. בסינסינאטי הוכיח לוגאן שהוא מסוגל ליצר נקודות בעצמו, אבל הקפיד על המשחק הקבוצתי.