שש בבוקר, שעה שפויה

אחרי היעדרות בת ארבע שנים, חוזר שדרן הרדיו הוותיק אלכס אנסקי להנחות את הבוקר בגלי צה"ל, וכמעט במקביל, הוא חוזר הערב (שני) לבמה, עם בכורת המחזמר "גבירתי הנאווה" בו הוא מגלם את דמותו של קולונול פיקרינג. את התכנית היומית הוא יתחיל להגיש מיום ראשון הבא (30.6) בשעה 6 בבוקר, ולמרות שיתכן בהחלט שלתוכנית יהיה אופי אקטואלי קל, אנסקי מציע לעצור מעט את המירוץ בעקבות החדשות. "סי.אן.אן זה עניין של אופנה", הוא פוסק.

- לפני ארבע שנים הוחלט על הורדתה של "פוקחים עין" בהנחייתך מהאוויר. עכשיו מחזירים אותה עם שם חדש. מה השתנה בעצם?

"השוני העיקרי הוא בנימה ובטון. התכנית תקרא '6 בבוקר' והיא תימשך מהחדשות של שש ועד לפרידה בשעה שבע. יהיו בה מוזיקה, סקירת עיתוני הבוקר ואתרי האינטרנט וכמובן דעות ורעיונות חדשים. זו תכנית לאנשים שמתעוררים בשעה הזו ורוצים לקבל את תמונת היום ועדכונים שחשובים לסדר היום שלהם. יהיו לנו פינות קבועות כמו פינת כסף, שבדקה וחצי תיתן את הדברים החשובים לגבי הפעילות הכספית היומית. תביני, יש כיום תחושה של בלבול וסחרור ואי-ודאות, ובתקופה כזו אנשים מחפשים מנהיג, שיהיה החלילן מהמלין, אבל אין כזה. אני לא מתכוון לתת תשובות או לשים סימני קריאה, אלא להיות האצבע על הדופק של המאזינים".

- מה שונה בין שש בבוקר לשבע, מבחינת קונספט רדיופוני?

"הבוקר הוא יותר אינטימי. אדם יותר קשוב לעצמו בשעות אלה, אנשים רק התחילו את היום שלהם והם עוד לא לבשו את התואר הכבד של 'אזרח מדינת ישראל שנמצא במתח ביטחוני ובחרדה מתמדת לכספו. העצבים עוד לא נמתחו ואני מתכוון לשמור על זה כך, מכיוון שהשעה הזו, שש בבוקר, היא סוג של שגרה ששומרת על השפיות. שגרה שנמצאת רק בשעה שש בבוקר, כי כיום אנחנו מתחילים את הבוקר בטורים מאוד גבוהים".

- למה בעצם הוחלט להוריד את התכנית לפני ארבע שנים?

"השתנו טעמי השידור במדינה. הרעב והצמא לחדשות גבר על כל דבר אחר, אני חושב שזו הסיבה. החדשות הפכו למנה הכי סקסית בתפריט – חדשות, אירועים סנסציוניים, סקנדלים, אונסים ופוליטיקאים שתולשים זה לזה את השיער. אלה המנות המרכזיות, ובעקבותיהן השתנתה פני התקשורת המשדרת. מיטב כוח האדם והתקציבים הופנו לכך. הגודש הפך את ההקשבה לרדיו למשהו אחר – הרדיו הפך לרקע לעשייה אחרת. המעגל הזה הגיע לשיאו ועכשיו הטעם משתנה בחזרה כמו מטוטלת. המחשבה של מפקד גלי צה"ל ושלי היתה להחזיר את ההקשבה ואת המעורבות של הקהל ולהפסיק את בליל המילים והאותות שמונחתות על המאזינים".

- אבל בסופו של דבר אנחנו חיים בישראל, וכרגע מדברים על ערוץ חדשות שלם. זו לא קצת חזרה אחורה, לפורמט שעבר מהעולם?

"ערוץ סי.אן.אן שמשדר חדשות ברצף זו אופנה שמיצתה את עצמה. לאט-לאט התברר שהם לא משדרים חדשות, הם עושים את החדשות. מה שמפעיל את האינטלקט הוא גיוון שאינו מורכב רק מחדשות. אנחנו זקוקים למגוון של תבלינים ואדם לא יכול להיות במירוץ הזה תמידית. במקום שיש התלהמות חייבת לבוא גם מלודיה עדינה לאיזון. אדם לא יכול להיות מאושר 24 שעות ביממה וגם לא מוכה ואומלל, כי אז שני הדברים יהפכו לשממון אחד גדול. בכל תחומי החיים יש לנו היצע אינסופי, כמו עשרות סוגי מכוניות, עשרות אלפי סוגי מסעדות בגוש דן בלבד. למה בתקשורת יש היצע כה דל? שום דבר לא ייגזל מהמאזין; יתווסף משהו שלא היה לו. ההיצע המגוון והשפע הוא חלק מהחיים המודרניים ואנחנו דורשים מגוון אופציות גם בשידור".

- אם מדברים על מגוון - זו שנה מאוד מגוונת עבורך מבחינת עשייה. הערב הגנרלית של גברתי הנאווה. איך מסתדר השילוב בין הרדיו לבמה?

"אחד מעשיר את השני ובונה אותו. אין דבר יותר מפרה מאשר התעסקות בכמה דיסציפלינות במקביל. הרדיו זו במה במרכאות, אבל הבמה האמיתית, הקרשים בתיאטרון, זו במה של ממש שגם היא תקשורת בין בני אדם. אני חושב שהשילוב בין השתיים נכון מאוד".

- אחרי ההופעות בלילה תצליח לקום בבוקר?

"אני אוהב להתחיל את היום מוקדם. לא שאני שונא לישון, אבל זה רווח נקי, הערך המוסף של השעה הזו גדול בגלל שהאוויר נקי, יש יותר שקט, הכבישים פתוחים, הכל צלול יותר. קימה מוקדמת היא השקעה של אדם בעצמו. זו שעה מתנה שבדרך כלל צעירים מפספסים, חוץ מאלה שמגיעים לאפטר פארטיז. חבל; המדינה ערה והאנשים עוד במיטה".

- מתרגש?

"אני מחכה שההתרגשות תגיע. לקראת המחזמר אני מתרגש. לקראת תכנית הרדיו, אני משער ששלושה ימים לפני שהתכנית תעלה אני אחפש משפטי פתיחה כמו מטורף".