רבים מדי בימין טומנים ראשם בחול

הדרישה להעמיד לדין את האחראים להסכמי אוסלו היתה בעבר נחלת השוליים הסהרוריים של הימין, אך לאחרונה היא צוברת גובה למרכז הדיון הציבורי בימין. יודגש מיד שמדובר בהבל הבלים. הסכמים שאושרו בכנסת אינם נושא לדיון משפטי, כי אם לדיון ציבורי פוליטי.
יש בימין רצון לבטא את הזעם הנורא והמוצדק על כמעט 1000 יהודים שנהרגו בפיגועים מאז אוסלו. יש גם בימין רצון להכות את השמאל בנשק המשפטיזציה של הפוליטיקה כמו שיש בשמאל מי שמעוניין לפתור בדרך זו בעיות כמו ההתנחלויות. כך או כך, את האדריכלים של אוסלו שופט הציבור, ותשפוט ההיסטוריה, ופסק הדין יהיה שלילי.
העניין הוא, שיש בימין רבים מדי, שטומנים ראשם בחול, לנוכח המציאות הפוליטית הישראלית, שאינה מאירה פנים לכמה מהנחות היסוד שלהם. הם נטפלים לחבורת אוסלו, במקום לדון במצב הפוליטי, ובהתפתחותו.
בימין חייבים להבין כי זעם הציבור על פגיעות במתנחלים בחסות הסכמי אוסלו, אינו מביא, למרבה הצער, את רוב העם לתמיכה בהשארת ההתנחלויות בריבונות ישראלית קבועה.
צריך לקיים בימין דיון אמיתי ונוקב סביב שאלת המדינה הפלסטינית, ולהתייחס גם לעובדה המצערת, שבימין יש מי שכבר היום מוכנים להקים מדינה כזאת (ובכל מקרה רוב העם אינו מתנגד לכך בכפוף לתנאים שונים). כן כדאי לימין לדון בהפרדה החד צדדית, ובכך שמקסם השווא של הגדר, הופך להיות ללהיט גדול בציבור הישראלי.
דומה שחלקים גודלים בימין מוקסמים מרטוריקה מתלהמת של פוליטיקאים, כאפי איתם, על צורת הפגיעה ביאסר ערפאת ובמרואן ברגותי. נושא זה אינו ראוי לדיון פומבי, מה גם שלאחר שראשי הטרור ייפגעו עדיין צריך להחליט מה העדיפויות הלאומיות העליונות של ישראל, ככל שהימין יכול להשפיע על עיצובן. הדיון הזה הוא בלתי נמנע, וככל שימהרו בימין לקיימו, כך ייטב לימין ולמדינת ישראל כולה.