"כוח צבאי לא יספק לכם ביטחון"

"עליונות צבאית לא תספיק לישראלים לחוש תחושת ביטחון, צריך להציב גם אופק מדיני לפלסטינים", אומר שגריר דנמרק בישראל, האנס מייקל קופוד האנסן. שבועיים לאחר שהפכה מדינתו לנשיאה התורנית של האיחוד האירופי, משוכנע האנסן שיש למדינתנו מה לתרום להתקדמות בפתרון הסכסוך במזרח התיכון. "האמון שאנחנו מרגישים שרוחשים לנו כאן אולי יוכל לסייע לנו להשפיע".
הוא מכהן בתפקידו כבר ארבע שנים, בהן הספיק לעבור הרבה עליות ומורדות ביחסי ישראל והפלסטינים. "למרות שנראה שאיננו נמצאים באחת השעות המבטיחות, זה מעורר רצון גדול יותר להיות מעורב ולנסות למצוא תקווה", הוא אומר.
למרות פסטיבל הביקורת בדנמרק על ישראל לאחר מינויו של כרמי גילון לשגריר, לאחרונה שונה מעט הטון בקופנהגן, והפך ידידותי יותר. ראש ממשלת דנמרק (איש ימין שעלה עם חילופי השלטון לתפקיד), אף הביע תמיכה בעקרון של החלפת ערפאת, בניגוד לעמדת רוב מדינות אירופה.

ראש ממשלתך היה בין מנהיגי אירופה היחידים שהסכימו לעקרון בנאום בוש הקורא להחלפת ערפאת. האם זה אומר שדנמרק קרובה הרבה יותר לקו האמריקני מאשר לקו האירופי?

"מה שראש ממשלת דנמרק אמר זה שההנהגה הנוכחית לא מילאה את מקומה במלחמה בטרור בצורה מספקת. אבל כנשיאי האיחוד האירופי אנחנו מנסים לייצג את עמדות כלל מדינות אירופה".

בישראל טוענים שכל מגע עם ערפאת רק גורם נזק.

"אינני חושב ששיחות עם מישהו יכולות להפריע כל עוד מעבירים לו מסרים ברורים וחדים. אין הסכמה מלאה בין חברי האיחוד האירופי בנושא הזה, אך אם לא נדבר עם הצדדים לא נוכל לסייע ביצירת התנאים ליישום הרפורמות. אנו חשים שכרגע אין אלטרנטיבה לדיבור עם המנהיגות וערפאת הוא המנהיגות הנבחרת כרגע. צריך לדבר עם ערפאת, אבל לא רק איתו".

אם יכולת, מה היית משנה בנאום בוש?

"היינו שמים דגשים אחרים בנאום. לדעתנו, צריך לנוע לכל הערוצים במקביל, כלומר לא רק קודם להתקדם במישור הביטחוני, אחר כך הכלכלי ולאחר מכן המדיני, אלא להתקדם בשלושתם במקביל. איננו סבורים שצריך להשאיר את הנושאים הפוליטיים בצד".

עמדת ראש הממשלה שרון היא שקיום משא ומתן מדיני בזמן טרור הוא כניעה לטרור. הפיגוע בעמנואל אתמול למשל גרם לביטול השיחות בנושא שיפור רמת החיים של הפלסטינים.

"מזה בדיוק חששנו. חששנו שהטרור יפריע לכל התקדמות ויקשה על ביצוע הרפורמות. אסור לתת לטרוריסטים להטיל וטו על שיחות מדיניות. מה שרוב הפלסטינים רוצים זה למצוא פתרון. לרוע המזל, אנחנו רואים שעצירת השיחות עם הפלסטינים כמו גם השיחות הכלכליות שהיו אמורות להתקיים, זאת גם כניעה לטרור. זו הקרבת האינטרסים של שני הצדדים".

שרון אומר שקבלת עקרונות נאום בוש על ידי ישראל, היא למעשה האופק המדיני לפלסטינים. האם אתה מסכים לכך?

"תמיכת ישראל בנאום הנשיא בוש היא רק חלק מהצגת אופק מדיני. בלי שיפור חיי היום יום של הפלסטיני, הוא לא יוכל לחוש שיש מוצא. קשה לראות אופק כאשר פוגשים מדי יום את פני הכיבוש עם סגרים, כתרים מצוקה כלכלית והגבלות על התנועה. חייב להיות חזון פוליטי. צריך לגרום לפלסטינים להתחייב למנוע טרור ולהתקדם ברפורמות, ואופק מדיני יכול לסייע מאוד בכך שיידעו שיש לאן להתקדם".

בישראל מרגישים שהאיחוד האירופי הוא מאוד פרו פלסטיני וחד צדדי כלפי ישראל. האם אתה חש זאת ברחוב הישראלי?

"אני מרגיש שבישראל לא תמיד מעריכים את הרצון של מדינות אירופה לראות כאן התקדמות ושגשוג. אנו נתפסים לעיתים כאנטי ישראלים ופרו פלסטינים. היינו רוצים להדגיש שאנו פרו ישראלים ופרו פלסטינים באותה מידה. יש לנו סימפטיה לאוכלוסייה הפלסטינית שנתונה תחת כיבוש אבל יש לנו גם הבנה לתסכולים ולתחושת חוסר הביטחון הקשה בקרב הישראלים. העניין הוא שאנו סבורים שאת בעיית הביטחון בסופו של דבר לא ניתן לפתור באמצעות עליונות צבאית. הביטחון הישראלי תלוי גם בכך שדרישות הפלסטינים למדינה ייענו".

כשכרמי גילון הגיע לכהן כשגריר ישראל בדנמרק, הוא ספג ביקורת מאוד קשה על ידי התקשורת והציבור הדני. בציבור הדני לא אהבו את העובדה שגילון היה ראש השב"כ שהיה מעורב "בטלטולים" של נחקרים פלסטינים. איך אתה מסביר את השינוי מאז ביחס לגילון?

"אין ספק שהיום כרמי גילון הוא השגריר המפורסם ביותר בדנמרק מבין השגרירים שמוצבים אצלנו. מה שקרה זה שכאשר גילון הגיע, תפסו אותו בדנמרק בעיקר כראש השב"כ. היום הציבור הדני מזהה את גילון לא רק בתפקידו הזה אלא כמי שהיה שותף במאמצי השלום בצד הישראלי. בויכוחים הציבוריים שהוא משתתף בהם בנושא הפלסטיני הוא מייצג את ישראל כמדינה שוחרת שלום, לכן הגישה החלה להשתנות.
גם ה-11 בספטמבר וההיחשפות לבעיית הטרור העולמית ולבעיית הטרור במזרח התיכון השפיעה על הגישה של הציבור הדני. כשחווינו את נושא הפיגועים וראינו את המראות והתוצאות הקשות שלהם, זה מאוד השפיע. זהו אקט בלתי חוקי ובלתי מוסרי בעינינו. כאשר גילון הגיע לדנמרק הציבור הדני למעשה אימץ את הוויכוח שהחל בחברה הישראלית בנושא הפעלת לחץ פיזי על נחקרים בחקירות. העם הדני רגיש מאוד לנושא זכויות אדם. אנו מצפים לא רק מעצמנו אלא גם מחברות דמוקרטיות מפותחות אחרות לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים בנושא הזה, כולל ישראל, אפילו במציאות קשה".