הצ'ילבות של הכנסת

צופה מושבע בערוץ 33 יכול להשתכנע עד מהרה שכל חברי הכנסת מתעבים זה את זה. האמת היא בדרך כלל הפוכה: לא כל קללה במליאה מתורגמת לאיבה במציאות, וישנם לא מעט קשרי ידידות שנרקמו בין יריבים פוליטים.
אבל, חייבים להודות, ישנה בהחלט רשימת היריבויות "המיתולוגיות", אלה שלא יסתיימו בסולחה במסעדה - אלא ילוו אותנו מן הסתם עוד כמה וכמה מערכות בחירות. לרגל סיום מושב הכנסת היום (ד'), ynet מביא לכם את "רשימת הצ'ילבות המקוצרת".

איתם ושריד: הכל החל באינתיפאדה

יו"ר האופוזיציה, יוסי שריד ממרצ ,אינו מדבר עם יו"ר המפד"ל, אפי איתם. יש לא מעט "דם רע" בין שני האישים, שמקורו בחשדות הכבדים נגד תא"ל איתם כי אישר לחייליו להתעלל בערבים בימי האינתיפאדה הראשונה. איתם מעולם לא נמצא אשם, אבל בכל פעם שעמד להיות מקודם בצבא - רץ ח"כ שריד להגיש בג"ץ נגד הקידום. איתם, עדיין בצה"ל, היה מנוע מלהגיב, אך נפגע עד עמקי נשמתו.
כשמונה למפקד כוחות צה"ל בלבנון, למרות הבג"צים, התקשר איתם לשריד והציע לו לפתוח דף חדש ביחסים ו"להפסיק את האש". שריד דחה את ההצעה. כאשר הוצנח איתם לראשות המפד"ל, נרשמה עוד עלייה בגובה הלהבות. הנתק בין השניים מוחלט.
שריד בתגובה: אין תגובה.

בן אליעזר וביילין: אין אהבה

בין שר הביטחון בנימין בן אליעזר והשר לשעבר יוסי ביילין לא תמצאו חיבה מיותרת. אולי בעצם ההיפך: ביילין תקף את פואד ויצא נגדו בכל כוחו מאז נבחר האחרון ליו"ר מפלגת העבודה. לזכותו של ביילין יש לומר כי הזיע לא מעט באיתור ניסוחים שנונים ועוקצניים במיוחד נגד בן אליעזר. האחרון, מצדו, הגיב בשיטת הפיל: לא על כל עקיצה צריך להגיב.
אבל בחודשים האחרונים זה הפך לאיום פוליטי ממשי: ביילין הבהיר את כוונותיו לעזוב את מפלגת העבודה ולגרור אחריו כמה מחבריה "היונים" למפלגה חדשה - כמובן, אם ייבחר בן אליעזר שוב ליושב ראש. פואד, שוב כמו פיל, לא שוכח ולא ישכח את זה - אבל לביילין לא ממש אכפת.

סיכסוכי טיבי

חבר הכנסת אחמד טיבי, איש פעלתן ועסוק, מנהל שני סכסוכים במקביל: עם אביגדור ליברמן מהאיחוד הלאומי-ישראל ביתנו זו "מיני מלחמה". ליברמן נוהג להטיח במליאה דברים קשים בחברי הכנסת הערבים, ובמקרה של טיבי הוא לא מוכן לעבור לסדר היום. "הוא הציע להרחיק את חברי הכנסת הערבים מהארץ", מסביר טיבי את השבר בין הימין לשמאל. השניים מתעלמים פיסית זה מקיומו של זה.
גם עם חבר הכנסת הדרוזי מהליכוד, איוב קרא, טיבי לא מדבר. לדבריו, קרא ציטוט של קרא בעיתון שבו אמר כי "לערבים יש גנים של שקרנים, זה בטבע שלהם". קרא, מצדו, סוחב בטן מלאה כבר מספר שנים על טיבי שנחשד בהכאת קצין דרוזי במחסום. לטענת קרא, טיבי לא התנצל על שאמר לקצין "הנעל שלי יותר חשובה מכל העדה הדרוזית". בין השניים שוררת דממת אלחוט עצבנית.

ליצמן ופרוש: מיהו חרדי

גם בקרב חברי הכנסת של יהדות התורה יש לא מעט מחלוקות. חבר הכנסת יעקב ליצמן משוחח עם עמיתו מאיר פרוש אך ורק בעניינים הכרחיים. את המתח בין השניים ניתן לחתוך בסכין, וזאת בשל החלטה של האדמו"ר מגור לפיה ליצמן יהיה הראשון בסיעה ויו"ר ועדת הכספים. לאחרונה, באירוע פומבי, נצפו השניים כשהם שומרים על "שטח סטרילי" ביניהם, במרחק בטוח. לליצמן קשה היה להצניע את כעסיו על פרוש, עד שבראיון ל"מעריב" הוא אף פלט כי פרוש אינו חרדי דיו: "יש הבדלים בין משפחות. לי יש ארבעה ילדים נשואים, ולאף אחד אין רדיו בבית. לבני משפחת פרוש יש רדיו...". ואלוהים ישמור.

פרץ וכץ: עם אחד, שני ראשים

עמיר פרץ וחיים כץ הם סיפור מיוחד בפוליטיקה. הסיעה הקטנה שלהם בכנסת, "עם אחד", מורכבת משני חברים שאינם מדברים זה עם זה אפילו בענייני הסיעה.
פרשת יחסיהם היתה עכורה עוד מתחילת הקדנציה, אבל הקרע התרחב בבחירות האחרונות לראשות ההסתדרות: כץ יצא נגד פרץ וטען נגדו טענות שלדעת פרץ היו "טענות גזעניות". בפועל, השניים מתנהגים כשתי סיעות נפרדות, מצביעים איך שמתחשק להם וסופרים את הימים עד לבחירות. מיותר לציין שדרכם הפוליטית המשותפת ככל הנראה הגיעה לקצה. כץ בתגובה: "אני אומר שלום ושואל מה נשמע, והוא עונה לי 'בסדר'. זה כל מה שיש בינינו". הדוברת של עמיר פרץ: "פרץ ידוע כמי שמתנגד לכל נימה גזענית כלשהי, ומאחר שבבחירות האחרונות להסתדרות השתמש חיים כץ בביטויים גזעניים – החליט עמיר פרץ לקיים עמו מערכת יחסים הנדרשת לטובת העבודה בכנסת בלבד, עד לסיום הקדנציה".

טריף ובשארה: הוא עשה לי טרור

ח"כ סאלח טריף מהעבודה אינו מדבר עם עם חבר הכנסת עזמי בשארה, שמצידו, נוטה אף הוא להתעלם מקיומו. והסיבה? כאשר מונה טריף לשר הערבי הראשון בממשלת שרון, בשארה יצא בביקורת חריפה נגדו ולא ברר מלים. "הוא יצא נגדי בהתקפות שלוחות רסן, זו הייתה הסתה פרועה", מסביר טריף, שנותר פגוע. "הוא היחיד מ-120 חברי כנסת שאני לא מדבר אתם. הוא עשה לי טרור בתקשורת הערבית, על כך שאני מסכים להיות שר אצל שרון". בשארה מנסה להישמע מפויס: "אני לא נכנס לפסים אישיים. יש לי חילוקי דעות עם ממשלת האחדות הלאומית, אבל אם אראה את סאלח - אגיד שלום".

דרעי וישי: 15 שניות בטלפון

ונסיים במתיחות מפורסמת למדי, בין השר אלי ישי וקודמו בתפקיד, האסיר המשוחרר אריה דרעי. כל קשר בין השניים, הנהון ראש או אמירת שלום מתבצעים כדי בעיקר כדי שלא לעורר שמועות או לפרנס רכילאים חרדים.
ההוכחה האחרונה בסדרה היא שיחת הטלפון היחידה בין השניים ביום שחרורו של אריה דרעי מהכלא. השיחה נמשכה 15 שניות - והיתה ארוכה מדי לטעמו של דרעי.