סן אנטוניו ספארס: להתאושש מאובדן ההכרה

בסן אנטוניו מרגישים קצת מקופחים. הקבוצה שזכתה באליפות הראשונה בתולדותיה רק לפני שנה, נמחקה לגמרי מהזכרון הקולקטיבי של אוהדי הכדורסל בארה"ב ובעולם כולו. הספארס פרצו בסערה אל מרכז ההתרחשויות ב-NBA, הישר מאי שם, בגבול טקסס-מקסיקו, וממעמקי בית המערב התיכון. היום הם סתם עוד קבוצה טובה, שחושבת על תואר, אבל ללא הרבה סיכויים. הקבוצה פשוט לא הצליחה למצב את עצמה כקבוצת אליפות. למה זה קורה? אולי המיקום של העיר? אולי חוסר המסורת? אולי השפל אליו הגיע ה-NBA באותה עונה מקוצרת ואולי בגלל הדרך בה לקחו הספארס את התואר, כדורסל הגנתי, איטי ומכוער.
מי שלא נעלמו מהתודעה, הם מגדלי התאומים של הספארס, טים דאנקן ודייויד רובינסון, שניים משחקני הציר האימתניים בליגה. דאנקן, הצעיר מבין השניים, משתלב יפה בשיטת המשחק האפורה של הספארס. הסנטר-פורוורד היעיל ביותר כיום נקרע הקיץ, כפרי-אייג'נט, בין סן אנטוניו לאורלנדו מג'יק המלהיבים של דוק ריברס. דאנקן שכבר היה עם רגל אחת באורלנדו, התחרט וחזר ליציבות של שתי רגליו שנתקעו בסן אנטוניו. נראה שדאנקן לא הרגיש מספיק בטוח בעצמו כדי לצאת מצילו של רובינסון, שהיה הסנטר הטוב בליגה בתחילת שנות התשעים עד שהחל לדעוך. השילוב של השניים, פרודוקטיבי בהתקפה ופטלי בהגנה. בניגוד לעונת 98-99, בעונה שעברה זה לא הספיק. פציעה טורדנית של דאנקן וסירבול במשחק החוץ סיימו את הסיפור מבחינת הספארס כבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף. הקיץ לא נעשו שינויים גדולים בקבוצה, והציפיות הגבוהות מתחילות לשאוף לכיוון אותה הכרה מאכזבת.

פרונט קורט

דאנקן ורובינסון ביכולת טובה, עושים את הקו הקדמי של הספארס לאיכותי בליגה. הבעיה היא שאין ממש מקום לשני גופים כל כך גדולים, על אותה הבלטה וזהו תירוץ טוב מבחינתו של רובינסון העדין לברוח החוצה ולהשאיר את דאנקן במאבקים מתחת לסל. דאנקן מסתדר עם זה מספיק טוב, והוא שולט באיזור הצבע כאילו הוא עדיין בקולג'. רובינסון מצידו מסיר מעצמו הרבה לחץ שלילי לטובת תוצרת חיובית. על כל מקרה של עומס יתר, על הספסל מחכים סמאקי ווקר ומאליק רוז עבי הבשר.

בק קורט

שאיפות האליפות החוזרת של הספארס, לעולם לא יתגשמו ללא הערכות מתאימה בקו האחורי של הקבוצה. דרק אנדרסון, הובא מהקליפרס כדי להוסיף כח אש מבחוץ, אבל הוא הרענון היחיד לצוות הפנסיונרים שמסביבו, אייברי ג'ונסון, ג'ארן ג'קסון וטרי פורטר. שלושתם כבר אחרי השיא. בסן אנטוניו מקווים שהרכז הצעיר, אנטוניו דניאלס, נמצא רק מעט לפני השיא שלו.

שחקן מפתח

שון אליוט. אף אחד לא יודע למה לצפות העונה מאליוט. מצד אחד, יכולת מאכזבת שלו תתקבל בהבנה, בגלל מצבו הבריאותי הבעייתי (אליוט חזר לשחק, לאחר שעבר ניתוח להשתלת כליה). מצד שני, לספארס אין ממש סמול פורוורד מלבדו והם צריכים את הנקודות שלו. בחסותם של דאנקן ורובינסון, אליוט צריך וכנראה יכול לחזור להיות שחקן מוביל בקבוצה.

מאמן

השיטה של גרג פופוביץ' בספארס הוכיחה את עצמה בעונת 98-99, אך היא נראית ארכאית מעט, על רקע הנסיונות של דייויד שטרן ורעיו להחיות את הכדורסל ההתקפי. מגוון הכלים שעומד לרשותו של פופוביץ' מצומצם ומיושן אמנם, אך עדיין עובד. אנדרסון, דניאלס ובראש ובראשונה דאנקן הופכים אותו לנשק קטלני של ממש. פופוביץ' הוכיח שהוא יודע לירות, השאלה אם הוא עדיין פוגע.

שורה תחתונה

האליפות מעונת 98-99, תקבר עמוק עוד יותר בתודעת האוהדים, לאחר עוד עונה חסרת הישגים, שתסתיים בין הסיבוב הראשון לשני.

החמישייה המשוערת

דייויד רובינסון (35, 2.15)
טים דאנקן (24, 2.10)
שון אליוט (32, 2.03)
דרק אנדרסון (26, 1.93)
אייברי ג'ונסון (35, 1.85)

על הספסל

דני פרי (34, 2.08), סמאקי ווקר (24, 2.06), מאליק רוז (26, 2.02), ג'ארן ג'קסון (33, 1.98), דריק דיאל (25, 1.95), אנטוניו דניאלס (25, 1.94), טרי פורטר (37, 1.90), סטיב קר (35, 1.90).