מלים אינן הורגות

מה עושה החברה האזרחית בישראל עם בעיות בלתי פתירות (כמו, למשל, סוגיית גיוס החרדים)? מגלגלת אותן לפתחה של מערכת המשפט. התוצאה: מערכת המשפט מוצאת את עצמה במצב שבו היא אינה יכולה להתחמק מטיפול בבעיה, אבל גם אינה יכולה לפותרה. הדוגמה האקטואלית האחרונה היא התבטאויות שנאה ושטנה. לאחרונה החליטה הפרקליטות להגיש כתב אישום נגד פעילי ימין קיצונים, בחשד שהפיצו את הסטיקרים "אין ערבים – אין פיגועים", ובכך עברו עברות של הסתה לגזענות.
אבל כתב אישום שכזה לא יצליח להדביר את ההסתה ואת הקיצוניות, וקשה להניח שיניב הרתעה או הענשה משמעותיות. קבוצות פוליטיות קיצוניות, שמדגדגות את קצוות חופש הביטוי, מהוות בעיה חברתית קשה לא רק בישראל. הניסיון ההיסטורי מלמד שאין למערכת המשפט כלים מתאימים להתמודד עם בעיה זאת, שביסודה היא חינוכית ופוליטית. ככל שמערכת המשפט מעמיקה בסוגיות הללו, היא מוצאת את עצמה יותר ויותר מעורבת בתוך המשחק הפוליטי ובכך פוגעת בעצמה.
ככלל, צריך לזכור שבדרך כלל מעמידים לדין על הסתה כשמדובר בביטויים קיצוניים כל כך שהציבור הרחב ממילא אינו מושפע מהם. במצב זה, מלמד כתב האישום על התלהמות הציבור המתון יותר משהוא מלמד על סכנה אמיתית של אלימות. היכולת לבטא דעות קיצוניות היא, בין היתר, שסתום ביטחון מפני שימוש באלימות. לא מעט אנשים מוצאים בביטוי כזה פורקן לכעסים ולעמדות פוליטיות קיצוניות - ונעצרים שם. תנו לאנשים לדבר. בסך הכל מדובר במלים, ובניגוד לגישה המקובלת, מלים אינן הורגות. מעשים הורגים. אסור לשכוח שיש רבים שמחזיקים בדעות קיצוניות, אולי אף בלתי נסבלות, אולם שאינם דוגלים באלימות בשום צורה ואינם מעוניינים בה.
אם יחול איסור כולל על חופש הביטוי, זה עלול להביא לפחות חלק מהאנשים לפנות לאלימות של ממש.
הפתרון אינו משפטי אלא ציבורי, והוא מצוי בהתייצבות ברורה, חד-משמעית וחוזרת של ראשי המערכת הפוליטית נגד ביטויים קיצוניים, וסירוב לקיים קשרים פוליטיים עם מי שמשתמש בהם. אמנם עלול להיות לזה מחיר פוליטי, אבל אין הצר שווה בנזק המלך.
יש לצפות מהמנהיגים הפוליטיים לסמן את הקו המפריד בין העמדות שניתן לשתף איתן פעולה, לבין אלו שיש לדחוק אל מחוץ לגדר הפוליטית. נדרשת הוקעה ציבורית, ולא משפטית, של בעלי דעות קיצוניות. האיסור בחוק צריך להישמר רק לאותם דברים שמערערים בעליל את ביטחון הציבור או את המשך קיומה של מדינת ישראל.
ההתייחסות החמורה צריכה להיות למעשים.

דרור ארד-אילון, עורך-דין