שתף קטע נבחר

יוסי טווינה, מנהל המעיין מסכם 33 שנות חינוך

לאחר 33 שנים במערכת החינוך, בהן 19 שנים כמנהל חטיבת הביניים המעיין בראשל"צ, פורש יוסי טווינה לגימלאות, יש לו הרבה השגות על דרך הטיפול בעולים החדשים והוא חושש מהתגברות האלימות, "הוויכוחים עם הרשויות תסכלו אותי"

אחרי 33 שנים שבהן לימד וניהל את חטיבת הביניים המעיין בראשון לציון מודה המנהל הפורש יוסי טווינה במה שאנשי חינוך רבים לא יעזו להודות. "שבעתי. למרות כל ההישגים והרגעים המרגשים, לא אחזור לעסוק בחינוך. אני מעדיף לפרוש לטובת התלמידים, כל עוד אני שומר על שמי הטוב".
איך השחיקה באה אצלך לידי ביטוי?
"רמת האחריות שמוטל על מנהל בית הספר לא קיימת בשום מקום עבודה אחר. אתה אחראי על בריאותם וחינוכם של מאות ילדים וזה מכניס אותך למתח יומיומי. השחיקה אצלי באה לידי ביטוי בכעס גדול על כל מעשה שאחרים יגדירו כשובבות של ילדים. אני תופס מעשים כאלה כאלימות לכל דבר.
"גם הוויכוחים הכאילו קטנים עם הרשויות תסכלו אותי. כבר ארבע שנים שאני דורש מהעירייה לתקן ולרצף שטח קטן בכניסה לבית הספר. ילדים כל הזמן נופלים שם ונפצעים, אבל העירייה טוענת שאצלנו אין הרבה ונדליזם ולכן לא משפצים בינתיים. תשובות כאלה מרגיזות אותי. במקום לתת לבית הספר פרס על התנהגות טובה מזניחים אותנו. אדם שעושה את עבודתו היטב ואיכפת לו, לוקח את כל הדברים האלה ללב – וזה פוגע".

קשר השתיקה

אחרי 19 שנה כמנהל החטיבה, בטוח טווינה שעיקר הישגיו היו בתחום החברתי. יותר מהכל, הוא גאה בפרס שקיבלו תלמידיו מנשיא המדינה לשעבר עזר ויצמן, על פעילותם ההתנדבותית למען חולי נפש. הוא גם מאושר לראות תלמידים שלו, נכים ומוכי גורל כהגדרתו, שהצליחו לסיים את לימודיהם בתיכון, והשתלבו בחיים הנורמטיביים.
וכישלונות, היו לך?
"הכישלון הוא בילדים שבית הספר לא הצליח להקנות להם את השפה העברית בצורה מוצלחת. בילדים שאין להם תחושה שהם חלק מהמדינה. ילד אחד מחטיבת הביניים שלנו שהתדרדר לפשע, סחט ילדים אחרים והתנכל להם, לצערי נחשב ככישלון שלנו – למרות שעשינו כל שביכולתנו לעזור לו. עד היום אני מתחבט עם עצמי, מה יכולנו לעשות עוד למענו ולא עשינו".
בשנים האחרונות גדל היקף מעשי האלימות וחומרתם בבתי הספר ובסביבותיהם, קובע טווינה. "יש מכות, סחיטות, איומים על תלמידים, גניבות, ונדליזם בעיקר בימי שישי בלילה. השנה שרפו לנו חדר מתחת לאולם הספורט וגרמו נזקים בחדר המחשבים. הרבה תולים את הסיבות לכך בחינוך שמקנה בית הספר, אבל צריך לזכור שבית הספר אינו בועה שמנותקת מסביבתה".
איך העלייה באלימות באה לידי ביטוי?
"הילדים היום אלימים יותר, מרשים לעצמם יותר. זה בא לידי ביטוי בחוצפה, בחוסר המשמעת. אם בעבר, כשקרה מקרה אלים, יכולת לברר את הפרטים המלאים – מי עשה מה ולמה – היום יש מעין קשר של שתיקה. היום התלמידים מסתובבים בחבורות, הם שומרים אחד על השני, מתוך חברות או פשוט מתוך פחד".
תופעה חמורה עוד יותר, לדעתו של טווינה, היא הגיבוי שנותנים כיום חלק מההורים לאותו קשר של שתיקה. "ההורים הם שמאכזבים אותי יותר מכל בעניין הזה. במקרים רבים הם דווקא תומכים בילדים, ואומרים להם לא לדווח לבית הספר או למשטרה על מעשי אלימות שנגרמו להם, או שהיו עדים להם גם כשמדובר במעשים חמורים".

מאבדים אותם

כשליש מתלמידיו של טווינה בחטיבת המעיין הם עולים חדשים. לדבריו, מי שהספיק להשתלב בבתי הספר היסודיים, מצליח להשתלב גם בחטיבה וגם להצליח בלימודים. לעומתם, כמה מבני הנוער שהגיעו כעולים חדשים לחטיבה, מתקשים להיקלט. "מערכת החינוך שלנו לא השכילה ללמוד מהשגיאות שנעשו בקליטת העלייה בשנות ה- 50. לנו, כוותיקים, אין מידע והבנה מספקת על התרבות שממנה הם באו, ואנחנו מתקשים לתת להם את התמיכה שלה הם זקוקים, במיוחד בגיל ההתבגרות. גרמנו לניתוק בין דור ההורים לילדים. אמרנו להם שהתרבות שממנה באו אינה טובה, ודרשנו מהם לאמץ את התרבות שלנו. נזקים כאלה נגרמו גם לעלייה שאותה גם אני חוויתי והנה זה חוזר על עצמו. הילדים מזלזלים בדור הוריהם, הסמכות ההורית נחלשת ואיתה גם המשמעת. מצד שני הם לא מצליחים להשתלב בתרבות החדשה".
אתה מרגיש שגם אתה לא עשית מספיק?
"עצם העובדה שאני מוצא קבוצות דוברי רוסית מסוגרות בתוך עצמן בבית הספר מראה על הניתוק והניכור שלהם. נכנסו לכאן נורמות חדשות של שתיית אלכוהול. באים לכאן ילדים שכבר יש להם היסטוריה של עישון סיגריות מגיל צעיר. בני הנוער העולים צריכים להתמודד גם עם שפה חדשה, עם תרבות זרה ועם כל השפע. הוריהם נאלצים לעבוד קשה מהבוקר עד הערב כדי להתפרנס וכך קורה שילדים מתנתקים. פה אנחנו מאבדים אותם".
איך אפשר לשפר את המצב?
אני מנסה לשלב את ההורים בכל שלב, ולדווח להם על כל מה שקורה לילד. גם אם הילדים לא מסכימים או שההורים כועסים".

צפוף בכיתה

טווינה, המכהן גם כיו"ר סניף הסתדרות המורים העירוני, צופה כי בשנים הקרובות יאלצו מנהלי בתי הספר להתמודד עם ירידה ברמת הלימודים עקב הצפיפות בכיתות המחמירה כבר כיום. "מספרם הממוצע של התלמידים בכיתה היה בשנה האחרונה 38. הקיצוצים האחרונים במערכת החינוך מראים שהצפיפות תגדל וההשלכות יהיו חמורות. אין מספיק זמן למורה בכיתה לתת את תשומת הלב המתאימה – לא לילד מצטיין שזקוק לקידום ולא לילד שזקוק לעזרה. ילד שנכשל בלימודים מרגיש תיסכול שמתועל להפרעות בשיעורים, באלימות, בהיעדרויות". לדעתו גם תנאיהם של המורים לא אופטימליים: "הגיע הזמן שהעירייה תקבל אחריות לתחזוקה מלאה של חדרי המורים. חדרים אלה הם תמיד האחרונים בתור לשיפוץ. זה לא הוגן שהמורים יממנו מכיסם תחזוקת מזגנים, מקררים ומייחמים".

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"השחיקה אצלי באה לידי ביטוי בכעס גדול על כל מעשה שאחרים יגדירו כשובבות של ילדים". יוסי טווינה מסכם
מומלצים