למה גובה?

השאלה המרכזית בכל נושא הבנייה לגובה לא נשאלה מעולם: מי צריך אותה בכלל? ה-11 בספטמבר 2001 יהיה ללא ספק ציון דרך בשאלה זו, שילווה אותנו במילניום החדש.
עד תחילת המאה הקודמת איש בכלל לא חשב על בנייה לגובה כפתרון אדריכלי ראוי והומני. קלאופטרה הקימה את אובליסק הגרניט המפורסם שלה (סה"כ 30 מטר) כאנדרטת ניצחון ומתנה ליוליוס קיסר. מעולם לא חשבה שאפשר למלא את סלע הגרניט במשרדי הייטק או מגורים.
גם בסוף המאה ה-19 הוקם מגדל אייפל, שהיה בזמנו המבנה הגבוה בעולם, כמבצע הנדסי לתערוכה העולמית בפריז. המבנה נבנה כמגדל תצפית ורק לימים הפך גם לתחנת שידורי רדיו ומסעדה. מבנים רבי קומות, המשמשים למגורים ומשרדים התחילו לבנות בניו-יורק רק אחרי מלחמת העולם הראשונה. כך שהיצור שנקרא "סקיי-סקרפר" (גורד שחקים) הינו מוצר חדש יחסית ובתור שכזה יש לבחון אותו.
המרוץ לגובה, שלדעתי נעצר ב-11 לספטמבר 2001, החל בניו-יורק לפני 70 שנה, כששני יזמים התחרו בינהם איזה בנין יהיה גבוה יותר: ה"קרייזלר" בילדינג או ה"אמפייר סטייט" בילדינג. עד אז הסתפקו המתכננים ב-30 קומות והיה בכך הגיון רב. ברגע שעוברים למבנים גבוהים יותר נאלצים להתמודד עם בעיות של רוחות, מעליות בכמות גדולה, איוורור ומיזוג אויר, שפכים וביוב, תנודות קרקע ורעידות אדמה. וכל זאת על מנת להעלות עוד קבוצה של אנשים לגובה - מבלי שברור לנו מהי הסיבה, פרט לאגו-טריפ של הייזם, והדוגמא של מגדל בבל מספרת בעצם את הכל. גם מבחינה ארכיטקטונית, לא נמצא עדיין ההסבר מדוע מבנה מסויים מסתיים ב-50 קומות או ב-60 קומות - או בכמה שהייזם מצליח לשכנע את מוסדות התיכנון. בסוגייה של פרופורציות, עיצוב וכיוצא בזה בדרך כלל בדרך כלל לא מטפלים.
אני לא צופה לבנייה עתירת גובה עתיד מזהיר. אף אחד לא רוצה לגדל ילדים בקומה ה-50. ולגבי משרדים - נכון שלפעמים הנוף מדהים (במידה ואין ממול עוד מגדל או מגדלים) אך הוא יפה לא פחות גם בקומה ה-12.
הטיעונים לטובת הבנייה לגובה מתמקדים מצד אחד בבלוף של "יצירת שטחים ירוקים ופתוחים" (למשל: הציפוף של מבנים גבוהים במנהטן או ברמת-גן הם עדות חיה לכמות השטחים הירוקים שכביכול נוצרו) ומצד שני ברציונל הנדל"ני של מיצוי מקסימלי לקרקע עליה מוקם המבנה.
בציניות האופיינית של יזמים ואנשי עסקים מתערב לעיתים גם הרצון לגודל, עוצמה וחותם לדורות הבאים. אין ספק שלהיכנס ל"גינס" בתואר של "הגבוה ביותר בעולם" זה נכס, לוגו ומקדם מכירות.
במדינת ישראל החלו כשנה לפני ה-11 בספטמבר בהכנת תקנות לבנייה לגובה. כרגיל – מעט מדי, מאוחר מידי. משרד הפנים באמצעות מינהל התכנון החליטו שכמות הבנינים הגבוהים שכבר נבנו בישראל מצדיק הכנת תקנות לאלה שיבנו בעתיד. צוות רב משתתפים שכלל את מוסד הטכניון למחקר ופיתוח, המרכז לחקר העיר והאיזור, המכון הלאומי לחקר הבנייה ונציגי כל האגודות והארגונים המקצועיים, ישב באין ספור ישיבות והגיש כמקובל דו"חות ביניים ודו"חות מסכמים. בסיכומו של דבר נקבע בדו"ח כי "שני נושאים התגלו כבעייתיים במיוחד בתנאי הארץ בהקשר של בנייה לגובה: בטיחות, אש ועמידות בפני פעולות איבה." (מסקנות והמלצות "בחינת הבנייה לגובה" יוני 2002).
הנושאים המהותיים, הנובעים מבחינת הבנייה לגובה, עדיין מצפים לתשובה:
1. האם הבנייה לגובה היא אכן התשובה הנכונה לציפוף ולמחסור בשטחים פתוחים וירוקים?
2. האם הבנייה לגובה לא תדרוש שינוי ושידרוג כל המערכות העירוניות כגון: מים, חשמל, ביוב, ניקוז וכו'?
3. האם הנגישות והתחבור ערוכים לבנייה לגובה.
4. האם אפשרי במבני מגורים עתירי גובה לגדל ילדים ?(בינתיים, השימוש המירבי הוא למשרדים).
5. האם נלמדו לקחי ה-11 בספטמבר לגבי חומרי הבניין והגמר ? האם דרישות המתבקשות כתוצאה מהלקחים לא יהוו מכשול כלכלי לייזמים?
על פי נסיון ה-11 בספטמבר, קיימות בעיות קשות בכל הנוגע למעטפת הזכוכית של המבנים, אשר הביאה לפגיעות חמורות בקוטר רחב ביותר. מחיצות הגבס, אשר גרמו לאבק העצום שריחף על האזור שבועות רבים וכן קריסת כל אמצעי המילוט וכיבוי האש במבנים.
הוועדה תתכנס בעוד חודש על מנת לאשר ולהגיש את המלצותיה לשר הפנים. לשם גילוי נאות: כיו"ר אגודת האדריכלים ומתכנני ערים בישראל הנני חבר בה, ולאחר שהבאתי את טיעוני כאמור לעיל הודעתי על התפטרותי וזאת על מנת שלא אצטרך להעיד בבוא העת בפני ועדת חקירה ממלכתית (זיילר ב' למשל).
כבר היום מחפשות חברות בארצות הברית משרדים חלופיים חדשים - רחוק מוול סטריט. חרף כל התמריצים של ראש העירייה בניו-יורק, לא ממהרות החברות לחתום אפילו על חוזי חכירה בעיר. האם בגוש דן יחזרו המגדלים לפרוח? או שכרגיל, התהליך יימשך וה"יהיה בסדר" ינצח?