שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם

    מה קורה לצה"ל

    בלחימה שצה"ל מנהל היום מול הפלסטינים אין אפס ליקויים. נגזר על טעויות להתרחש, ונגזר על חלק מהן להסתיים בתוצאות טרגיות. ובכל זאת, נדמה שמשהו מאד מטריד קורה כאן, משהו שחורג בהרבה מהמילה הסלחנית "טעות"

    צה"ל הוא צבא מנומס. אמש (שבת), לאחר שהתברר שבפעולת סיכול ממוקד בטובאס הרג מסוק קרב של צה"ל שני נערים ודג רקק אחד, פרסם צה"ל הודעת התנצלות.
    ההודעה הזאת מצטרפת לרשימה מתארכת והולכת של טעויות קטלניות, מחייבות התנצלות, האחרונה שבהן ביום רביעי בלילה, בעזה, כאשר פגז של טנק הרג בטעות אישה ושלושה מבני משפחתה, ופצע אנושות אזרחים נוספים.
    בלחימה שצה"ל מנהל היום מול הפלסטינים אין אפס ליקויים. נגזר על טעויות להתרחש, ונגזר על חלק מהן להסתיים בתוצאות טרגיות. ובכל זאת, נדמה שמשהו מאד מטריד קורה כאן, משהו שחורג בהרבה מהמילה הסלחנית "טעות".
    עד לאחרונה הנורמה המחייבת בצה"ל אסרה על פגיעה ביודעין באזרחים חפים מפשע. קרה, כמובן, שנפגעו אנשים, ביניהם נשים וילדים, אבל הפגיעה הייתה בשוגג. נקודת התפנית בתחום הרגיש הזה הייתה הפצצת ביתו של הטרוריסט סאלח שחאדה, בלב עזה. תשעה חודשים עקבו זרועות המודיעין אחר שחאדה. כל הזמן הזה הוא הקפיד לשמור בקרבתו, כמגן חי, את בנותיו ונשותיו.
    בסוף התקבלה החלטה. הרמטכ"ל, בוגי יעלון, סיכם אותה בלשונו המחוספסת, בראיון שהעניק למוסף הארץ: "בתקופה האחרונה הקלנו על עצמנו ואמרנו, גם אם אשתו איתו, אנחנו נפגע בו. התחיל דיון אם גם כשבנותיו איתו. קיבלנו החלטה שלא. בבנות לא פוגעים" (בסופו של דבר נהרגו בהפצצה 16 נפש ביניהם שישה ילדים).
    שאלה א': הדילמה המוסרית, שחאדה מול אשתו, שחאדה מול בנותיו, אמנם קשה, אבל עם כל הכבוד, היא שייכת לדרג בכיר מזה של הרמטכ"ל ואלופיו. הרמטכ"ל איננו אלוהים, בינתיים לא. הוא גם לא ראש ממשלה או שר ביטחון. מי הסמיך אותו לגזור, כשמדובר באישה, בילדה, את מי להמית ואת מי לחיות?
    שאלה ב': מייד לאחר חיסולו של שחאדה נשאלו ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל אם שונתה הנורמה שאוסרת על פגיעה ביודעין באזרחים. שלושתם השיבו בשלילה מוחלטת: הנורמה לא שונתה. איך מתיישבת ההכחשה שלהם עם גרסתו הנוכחית של הרמטכ"ל?
    שאלה ג': בשבועות האחרונים נרשמה ירידה דראסטית בפעילות הטרור. ייתכן מאד שצמרת צה"ל צודקת, כאשר היא רואה בשינוי הזה הפוגה זמנית, שאחריה יבוא גל טרור נוסף. אין הרבה כבוד לצה"ל למאמציו של שר הביטחון להגיע להבנות עם בכירי הרשות הפלסטינית. יפה. ועם זאת, עולה השאלה, מה התועלת בחימום מחדש של השטח באמצעות פעולות צבאית יזומות. הפלסטינים יגיבו בגל פיגועים, ובתוך מרחץ הדמים לא נדע לעולם אם התכוונו להפסיק את הטרור או לא.
    שאלה ד': על צמרת צה"ל עובר עכשיו גל של יוהרה, גסות לב ופטפטנות, מהסוג שראינו כמותו רק ערב מחדל יום הכיפורים. תחושת אני-ואפסי-עוד, שעולה מדברי הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר, מקרינה למטה, אל החייל במחסום והטנקיסט בצומת.
    למעשה, הם כורתים את הענף שהם יושבים עליו, מקוממים עליהם ישראלים רבים ושוברים את ההסכמה הלאומית ששמרה על איתנותה של ישראל לאורך שתי שנות אינתיפאדה. השאלה היא, איפה שר הביטחון. פואד, האם שומע?

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים