"אנחנו השוליים של החברה, והשוליים מתרחבים"

"לא על ישראל כזאת חלמנו", אומר אריה שפיר. הוא הגיע אמש (א'), עם עוד כ-2,500 איש להפגנה שאירגנה מרצ תחת הכותרת "הפער החברתי – האיום האמיתי". שפיר, בן 78 מקיבוץ נחשונים, הגיע לרחבת מוזיאון תל אביב כי התרשם שיש יותר מידי מקופחים בארץ. "אולי לי אישית זה לא נוגע, אבל זה נוגע בי מבחינה רגשית ותודעתית. אני לא יודע באיזו מידה ההפגנות האלה עוזרות, אבל לפחות צריך לתת ביטוי למחאה".
"אנחנו כאן מעט מכפי שהיינו רוצים", אמר ח"כ אילן גילאון (מרצ) שהנחה את האירוע. "באנו להוביל את המחנה שיתנער מממשלת התנזים החברתי בראשות אריק שרון - ומהשיטה שנותנת כל הזמן לפחות ופחות אנשים יותר ויותר, וליותר ויותר אנשים פחות ופחות. אנחנו האנשים שיובילו את המחנה של הנרפה והחלש, המבולבל והמהסס, עד התנערות מוחלטת, ועד שנחזיר את מדינת ישראל לכל אזרחיה".

אנחנו בשוליים - והשוליים מתרחבים

המארגנים שמו להם למטרה להילחם בגזירות הכלכליות האחרונות וגייסו למטרה זו כ-70 אירגונים חברתיים ועמותות, המאוגדים תחת "מטה המאבק של הארגונים החברתיים". אתי אבוטבול, מהפורום הארצי לאמהות חד הוריות, מספקת את ההסבר המפורט אך הפשוט למדי: "אנחנו נפגעות באוכל, בבית, בחינוך, בחוגים. אנחנו לא יכולים להיות חלק מהקהילה, ולא יכולים להיות שותפים לה כי אנחנו השוליים של הקהילה. לאט לאט השוליים האלה מתרחבים, בסוף כולם יהיו בשוליים, ומי יישאר בעשירון העליון? ראש הממשלה וסילבן שלום".
"כל ההפגנות הקודמות נסובו סביב בעיות השלום, הביטחון, השטחים, הפלסטינים", אומר אריה שפיר. "אני לא זוכר הפגנה בנושא חברתי. זו הפעם הראשונה ולכן היה קשה מאד לגייס את הציבור. ציבור המקופחים עצמו מיואשים אז קשה להזיז אותם. בנושא השלום עוסקים כל הזמן גם בתקשורת וגם בממשלה, וזה נושא שקל יותר לגייס אמנים וקהל. אפילו הסתדרות העובדים שהיתה צריכה ליזום אירוע כזה איננה פה", הוא מוסיף.

מחאה חברתית - בלי פוליטיקה

על אף שהפגנה - הזועקת את קול המחאה החברתית ללא אבחנה פוליטית - נערכה תחת חסותה של מרצ, התאמצו רוב הדוברים להיצמד אל הקו החברתי-כלכלי והתעקשו על כך שהמדיניות החברתית קודמת לפוליטיקה הרגילה של ימין-שמאל. "שני הצדדים נושאים באחריות ושני הצדדים אשמים בה", אמר אלי מויאל, ראש עיריית שדרות. "אני רואה את העוני הזה יום יום. אם במרכז הליכוד שומעים אותי עכשיו, ואם יחליטו לגרש אותי משם, לפחות אני ידע שנענשתי על היושר האישי שלי".
לעומתו, טוען ישראל טויטו מגבעת שמואל, כי ההפגנה היא רק עוד ניסיון לקנות קולות פוליטיים. "זאת הפגנה של השמאל, שמנסה לנשוך כשאין לו שיניים. לפני שלוש שנים ברק ומרצ הצביעו בעד התקציב שפגע בשכבות החלשות, שום דבר לא השתנה".
טויטו חבר ב"כיכר הלחם", קבוצה שהקימה אוהל בכיכר המדינה - סמלו של העשירון העליון - ואנשיה שוהים בו מזה 15 יום, 24 שעות ביממה, במחאה על המצב הכלכלי.
"שיפסיקו למכור לנו סיפורים. אנחנו כבר לא מאמינים בפוליטיקאים, כי כל מי שיושב בכסא דופק אותנו. אני יכול להגיד רק דבר אחד לכל המארגנים – אם אתם תמלאו את כיכר רבין כמו שאתם ממלאים אותה בהפגנות נגד הכיבוש, אני אאמין שהם רוצים לטפל בבעיה החברתית".

בכל זאת קצת פוליטיקה

גם ב"מטה המאבק" נדרשו לריח הפוליטי שנגרם בעקבות החסות שפרשה מרצ על האירוע. לדברי תמי מולד, מראשי המטה, קיבלו חבריה החלטה שלא לקחת חלק בהפקת ההפגנה, על מנת שלא להסתופף תחת המטריה של מרצ. "לדעתנו מדובר במאבק חוצה מפלגות, ואנחנו לא רוצים להיות מזוהים מפלגתית. מרצ היא מפלגה עם אג'נדה מאוד מסוימת ולא כל הארגונים מחוברים אליה. אנחנו הגענו כדי לייצג את הנושא החברתי-כלכלי. מאותה הסיבה הוזמנו להפגנה גם ראשי עיירות פיתוח שהם ליכודניקים מובהקים. אפילו נוער מולדת, שחברים במטה, הגיעו".
אולם במטה מכירים בחוזק שנתנה החסות של מרצ לאירוע כולו. "זה נכון שקשה להוציא לרחוב אנשים, בעיקר מפני שהם מיואשים ולמודי אכזבות, ונכון שהיתה החלטה שכל ארגון יעשה הכל כדי להביא אנשים, אבל הזירה האמיתית למאבק היא הכנסת. ל'מרצ' יש סיבות משלה לעיתוי קיום ההפגנה, ואנחנו מעריכים מאד את העובדה שסוף סוף קמה מפלגה שלא רק דיברה אלא גם שמה כסף כדי להרים את הדגל החברתי-כלכלי".