הים אותו הים

כשאופרת הרוק "מאמי" עלתה לראשונה על במת תיאטרון צוותא בשנת 1986, הקהל, הביקורות והמפיקים עצמם נתנו לה שלושה חודשים עד שהיא גוועת. חיי שוליים בעיירות הפיתוח, יחסי ישראלים-פלסטינים, השתלטות של קבוצות דתיות קיצוניות ואמירות פמינסטיות, כל אלה היו קצת יותר ממה שהקהל התיאטרוני יכול היה לספוג. או לפחות כך נדמה היה בהתחלה. על סף ייאוש באה הגאולה בדמות חיילי צה"ל שהוזמנו חינם להצגות על-מנת למלא את האולם, התרגשו מהמילים של המחזאי והבמאי הלל מיטלפונקט ומהמוזיקה הנפלאה של יוסי מר-חיים ואהוד בנאי, העבירו את הבשורה, והפכו את "מאמי" לאחת מההפקות המחאתיות המרשימות ביותר שנעשו כאן. 15שנה מאוחר יותר מעלה תיאטרון "הבימה" גרסה מחודשת לאופרת הרוק עם כוחות מרשימים לא פחות מאלה שהיו בהפקה המקורית.
את מקומה של מזי כהן בתפקיד מאמי, תתפוש אורית שחף, סולנית להקת "היהודים" שמביאה גרסה ווייט-טראשית לדמות, את מקומו של אהוד בנאי בתפקיד הבעל-הצמח יתפוש הראל חסון, ואריה מוסקונה יחזור לגלם את דמותו הבלתי נשכחת של העיתונאי פרדי מינץ, שמלווה את סיפור חייה של מאמי ובמקביל את דמותו של מנהיג כת כהניסטית. את מקומו של יוסי אלפנט ז"ל יתפוש ערן צור, ושפי ישי, מי שהיה אחראי על העיבודים וההפקה המוזיקאלית לפני 15 שנה, יחזור גם הפעם למקומו על הבמה.

חוזר אל השדות האדומים

החזרות על המופע החלו לפני שלושה שבועות בלבד, ולמרות זאת במסיבת העיתונאים שהתקיימה היום ובה הוצגו שבעה שירים מתוך "מאמי", נראה שמדובר בהפקה מרשימה במיוחד. סיפור העלילה מגולל את סיפורה של מאמי, בחורה צעירה מעיירה דרומית, שנישאת לאיש קבע שהופך לצמח במסגרת שירותו הצבאי. היא מנסה למצוא עתיד טוב יותר לשניהם בעיר הגדולה תל-אביב, נאנסת על-ידי טבחים פלסטיניים ומתגלגלת לבית הזונות של בתיה קלאסה. שם היא פוגשת את פרופסור קופמשין, ממציא תמהוני של מכונת הידע ההיפנוטי שמשנה את חייה. תוך מספר חודשים היא הופכת לכוכבת, מקימה תנועה פוליטית חדשה הקוראת למלחמה שגורמת לקורבנות רבים. וועדה שחוקרת את כישלון המלחמה גוזרת על מאמי ובעלה הצמח לחזור לעיירה הדרומית הקטנה.
ממש כפי שאומרות מילות השיר המסכם את המחזה: "איך חלפו שנים, השבט חוזר אל השדות האדומים", שום דבר לא השתנה במהלך השנים האחרונות. "עיירות הפיתוח הן אותן עיירות הפיתוח, וישראל השניה הפכה לישראל השלישית והרביעית, ובכאב רב הסתבר שהטקסטים מאז תקפים גם היום", אומר הבוקר מיטלפונקט ומוסיף, "'מאמי' דיברה על פלסטינים כשבכלל לא דובר אז על ישות פלסטינית. הראינו אונס של יהודיה על-ידי פלסטינים כמחאה על הכיבוש. זו היתה סוג של נבואה על האינתיפאדה שלא איחרה לבוא". הטקסט כמו הקאסט עבר רענון קל והתאמה למציאות העכשווית – פלסטינים לא יאנסו ילדות אלא יפוצצו אותן, ומאמי, בקמפיין ההסברה שלה לקראת השתלטותה על המדינה, מדברת בין היתר גם על גורמים ימנים שרצחו ראש ממשלה. "בדרך כלל אני לא אוהב לחזור אחורה, אבל למאמי יש פינה חמה בלבי", אומר מיטלפונקט כשנשאל האם ההפקה המחודשת קשורה לגל הרטרו האמנותי ששוטף את ישראל, ולמה בעצם לא לכתוב אופרת רוק פוליטית-חברתית דגם 2002. "ללוות את היומיום ככותב אני עושה בהפקות תיאטרון אחרות כמו 'איסמעיליה' (שעלה בתיאטרון בית לסין – מ.י), ו'מאמי' בעיני היא לא הפקה נוסטלגית אלא פוליטית ודוקרנית. אם אנחנו רטרו, אנחנו האוונגרד של הרטרו. הצלחת ההפקה לדעתי תהיה בעכשוויות שבה".

לומדת את מאמי

אם בגרסה הראשונה של "מאמי" התקשו למצוא זמרת שתסכים לשיר את הטקסטים הבוטים והפוליטיים, לאורית שחף, סולנית להקת היהודים וכוכבת ההפקה הנוכחית, אין בעיה עם המסר. "אני שלמה עם המסר של המחזה מתחילתו ועד סופו", היא אומרת, "האבסורד הוא שבמהלך השנים שחלפו שום דבר לא השתנה, ואם כבר נעשה גרוע יותר. אני אשמח לדעת שההפקה הזו תצליח לעורר קצת את האנשים". את ההפקה הראשונה היא ראתה לראשונה לפני מספר שבועות בוידאו. "למדתי את השירים ומשם אני יוצאת לחיפוש, מנסה לבנות וללמוד את מאמי", היא אומרת ומוסיפה, "זה כבוד גדול להיכנס לנעליים של מזי כהן". האישיות הבימתית של שחף שונה מאד מזו של כהן ולא פחות כובשת. אז נכון שישראל השנייה באה לידי ביטוי בדרך כלל בגרסה המזרחית, וקצת קשה להתרגל לבלונד בשיער ולגוון העור הבהיר, אבל אולי הגיע הזמן.
זו הפעם הראשונה ששחף עושה תיאטרון וזה קצת מלחיץ אותה. "עוד לא התחלנו חזרות ברמה של משחק, אנחנו מתמקדים כרגע בשירים. אני מאמינה שיהיה בסדר", היא מנסה להרגיע את עצמה. לעומתה, לאריה מוסקונה, שהשתתף גם בהפקה הראשונה של "מאמי", יש גם פרספטקיבה וגם אמונה. "לא התלבטתי בכלל אם לעשות את ההפקה החדשה, אבל קצת חששתי מהשינויים. יש כאן הרבה זמרות טובות, אבל אני יודע איזה עוצמות היו בקול של מזי. זה קצת הדאיג אותי לפני תחילת החזרות, אבל איך ששמעתי את אורית הבנתי שאני לא צריך להיות מודאג".