"חששתי שאמות בלי לדעת אם יש לי בן או בת"

בשעה שבה התנהלו ברחבי ארצות הברית טקסי זיכרון לזכר הרוגי ה-11 בספטמבר, התארח בפורום מיוחד ב-ynet לני רייט, מראשוני השוטרים שהגיעו לאתר האסון בניו-יורק. רייט הגיע למגדלי התאומים דקות ספורות לאחר הפגיעה במגדל הצפוני. הוא הקים חמ"ל מאולתר במסעדה סמוכה ובעזרת העובדים סייע לעשרות פצועים. כל אותה העת, חשב רק על רעייתו הנמצאת בהריון עם תינוק שאת מינו עדיין לא ידע.
גולשי ynet הביעו עניין רב והזדהות עם סיפורו של לני. להלן חלק מהשאלות שהופיעו בפורום, ותשובותיו של רייט.

לני, כיצד התמודדתם עם הלחץ, הפניקה והפחד? נראה היה מהשידורים בתקשורת כי מרבית אנשי ההצלה הצליחו לשמור על איפוק רב. כיצד הצלחתם להתנתק מהרגשות לנוכח המראות העזים?

"אתה לא יכול לחשוב על זה. יש לך מדים עליך, אנשים מסתכלים עליך ומחפשים הנהגה. אין הבדל בינך לביניהם, אבל אתה מבין שאנשים מסתכלים עליך כעל סמל ואתה פשוט מנתק את הכל. בשלב מסוים השתמשתי אפילו בחוש ההומור שלי כדי להזיז עניינים".

האם איבדת חברים בפיגוע?

"חברים אישיים - לא. למעט שני שוטרים שהכרתי, אך לא היכרות אישית. בעיקרון, איבדתי הרבה חברים לעבודה".

כיצד החוויה שעברת השפיעה על עבודתך היומיומית כשוטר?

"אני לא חושב שהעבודה היומיומית שלי נפגעה. יותר הושפעתי מזה כאדם מאשר כשוטר. יש דברים שהשתנו בי, שבעבר לקחתי כמובן מאליו".

האם בעקבות האירוע אתה חש זעם כלפי ערבים?

"יש לי חברים ערבים, כמו שיש לי חברים יהודים. אני חושב שטרוריזם הוא מעשה של פחדנות, וכלפיו יש לי זעם. לא הייתי מסווג את כל הערבים כרעים, כמו שלא הייתי עושה כך ליהודים או שחורים. זוהי גזענות. אנו מנסים בארה"ב לא להיות גזענים".

האם נראה לך שניתן היה למנוע את הפיגוע?

"בארה"ב יש לנו ספורט פופולרי שנקרא פוטבול. בפוטבול אין תוצאות אבסולוטיות לפני שהמשחק מסתיים. אם זה לא היה מרכז הסחר העולמי, זה יכול היה להיות משהו אחר. אתה עושה מאה דברים למנוע משהו, אבל אם זה אמור לקרות, זה יקרה. תמיד יש את האנשים שיכולים לומר שזה יכול היה להימנע, אבל הכל ניחוש, בדיוק כמו בפוטבול".

האם לדעתך משטרת ניו-יורק מוכנה היום יותר לתרחיש 11 בספטמבר?

"אני חושב שזה היה תהליך למידה. אני לא חושב שמישהו יכול להיות מוכן למשהו בסדר גודל כזה. זו הייתה חוויה מלמדת, וכיום אנו מוכנים יותר לאסון כזה. מעולם לא ראינו כזה דבר ואנחנו מקווים לא לראות כזה דבר שוב".

האם בעקבות האירוע גיבשת דעה על הצורך להילחם בטרור? האם יש לדעתך הקבלה בין מתקפת הטרור אצלכם לזו שהתרחשה במקביל בישראל?

"יכול להיות. כי יש אנשים שלא אוהבים לראות בארה"ב את השוטר של העולם".

האם הפיגוע הפך אתכם לרגישים יותר לסבל הטרור שאנו נתונים בו?

"אני חושב שאמריקה תמיד הייתה רגישה לטרור. אמריקה היא מדינה שתמיד תומכת באנדרדוג. ישראל מבחינת ארה"ב הייתה אנדרדוג".

האם הפיגועים הפכו את הניו-יורקרים ליותר ריאליים? יש תחושה שבניו-יורק חיים האמריקנים הליברלים ביותר, שמאמינים בחירויות כמעט בלתי מוגבלות. האם הפיגועים ב-11 בספטמבר שינו את התושבים בניו-יורק לדעתך?

"אני חושב שכן - אנשים מוכנים להקריב חלק מהחירויות לטובת ביטחונם האישי. הדוגמה הכי טובה היא בשדות התעופה, האבטחה ההדוקה וכו'. אז כן, אני חושב שכן, ניו יורקרים בהחלט השתנו אחרי ההתקפה".

כששמעת על האסון בוודאי רצית להציל מספר אנשים גדול ככל הניתן, אך האם חשבת ולו לרגע לעזוב את הכל, לרוץ למשפחה ולהימלט על נפשך?

"לא. זה לא טבעי עבורי לעשות כזה דבר בכלל. בכנות? זה יישמע מטורף, אבל אפילו לא חשבתי על זה בזמנו. היו עלי מדים, ובלי לנסות להיות אלוהים, אנשים מסתכלים עליך כסמל, ואתה חייב לעשות את העבודה".

האם שמרת על קשר עם ניצולים מהפיגוע?

"הלכתי למסעדה שבה הקמנו את המחסה, וארבעת האנשים שהיו שם, שאף אחד מהם נולדו במדינה הזו, אזרחים שהיו שם ועזרו לי, פגשו אותי, וזה היה מאד מרגש".

איך בכוונתך לציין את יום השנה לאסון?

"אני חושב שאני פשוט אצא היום, ואנסה לשמור על מרחק מגראונד זירו. ברגע שפתחתי טלוויזיה, ראיתי את זה שם, וישר כיביתי את המכשיר. כל הטלוויזיות בבית שלי נשארו כבויות. אני זוכר את זה בדרכי שלי. הוזמנתי לטקס מטעם המשטרה, לאלה שהגיעו ראשונים למקום, אבל זה קשה עבורי, ואני מעדיף לא להמשיך לדוש בזה. הזיכרון נמצא איתי לנצח".

איך ממשיכים לעבוד, כשאתה יודע שחבריך קבורים תחת ההריסות?

"הכל מתנתק. אתה ממשיך ללכת קדימה. אני חייב להוסיף שהשוטרת שנהרגה, הקשר שלה עלה מולי, כשהיא תיארה מה קרה, ואז זה נעצר, וזה משהו שנשאר איתי לכל החיים, אבל יש לך עבודה לעשות. כמו שקורה בישראל. למזלי אלוהים נתן לי את הכוח לעשות את מה שאני חייב לעשות".

מה אתה חושב שניו יורק ומשטרת ניו יורק יכולים לעשות נגד טרור? מה הלקחים שהופקו אחרי ה-11 בספטמבר?

"כל אחד שחי במדינה שלו יכול לענות על השאלה - מה אתה חושב על הטרור. אנחנו מסתכלים על הטרור בהפתעה, כי זה בא עלינו בהפתעה. לפני ההתקפה אם היית שואל מישהו, לא היינו חושבים שזה יכול לקרות. אנחנו אמורים להיות מדינת החופש והאמיצים. אנחנו חייבים להמשיך להגן על עצמנו, אבל אני לא רוצה לראות את המדינה הזאת שרויה במצב של פחד. זו לא הדרך.
בקשר למשטרת ניו יורק, הם נוקטים בצעדים כמיטב יכולתם למנוע טרור, אבל זה על בסיס יומי. ישראל יכולה לעזור עם קצת טקטיקות שיש לה מהניסיון האישי שלה עם הטרור, אבל זה שוב, על בסיס יומי".

מהו הזיכרון החזק ביותר שלך מהיום הזה?

"הזיכרון החזק ביותר שלי באותו יום הוא שאשתי הייתה בהריון עם הילד, ובארנק היה לי נייר שהיה כתוב עליו מין היילוד. וכשנפלו המגדלים, לא יכולתי לראות מה היה כתוב, וחשבתי שאני אמות בלי לדעת אם נולדה לי בת או בן. לבסוף נולדה לי בת נפלאה".
רייט סיכם במילות פרידה. "הייתי רוצה להודות לכולכם, כאדם, כאמריקני, כניו-יורקר. תודה על התמיכה, תודה על הדאגה, תודה על התפילות שלכם".