רג'י מילר

רג`י מילר נולד עם חור בחזה, ורגליים שפנו לצדדים במקום קדימה. את ארבע שנותיו הראשונות בילה כשעל רגליו ברזלים, שנועדו ליישר אותם. חוץ מזה, הוא אחיהם הצעיר של שחקן בייסבול מקצועני ואחת משחקניות הכדורסל הגדולות בכל הזמנים. יש כאלה שטוענים שנתוני הפתיחה האלה יצרו בחור עם בעיות של בטחון עצמי, אותן הוא מסתיר מאחורי פה גדול והתנהגות שחצנית. יכול להיות: מה שברור הוא שלאן שהרגליים שלו לא פונות היום, מילר הוא שחקן קלאץ` ענק ואחד הקלעים הטהורים הגדולים ביותר בתולדות הליגה, במיוחד כשהוא תופס את הכדור תוך כדי תנועה. וכמו שנאמר פעם על לארי בירד, כשאתה רואה אותו ברור לך פתאום מה בדיוק ההבדל בין קלע טהור ללא טהור.
תנועה היא המפתח למשחק של מילר: חלק גדול ממהלכי ההתקפה של אינדיאנה מורכבים מחסימות לרג`י משני צידי הסל, כשהוא נע מצד לצד למנסה להדביק את השחקן שלו לחסימה. ואוי לשחקן שמתעכב אפילו חצי שנייה: אם רג`י מגיע החוצה, בדרך כלל לקו ה-3, ומקבל את הכדור כשהוא חופשי – ולא חשוב לאן הפנים שלו פונות - אנחנו מדברים על סל כמעט בטוח. יש לו תנועת קליעה לא אורתודוקסית, שמנצלת את הידיים הארוכות שלו, ויכולת לסחוט עבירות תוך כדי זריקה לסל.
מילר ייחצה העונה את גבול 20 אלף הנקודות. אבל מרשים עוד יותר הוא ממוצע הפלייאוף שלו, שגבוה בארבע-חמש נקודות למשחק מהממוצע שלו בעונה הסדירה. קלעים נובלים בדרך כלל בפלייאוף, בוודאי בכדורסל הפיסי של המזרח. לא רג`י. ההצגות הגדולות שלו, כולל 8 נקודות בעשרים שניות ו-25 נקודות ברבע (שתי ההופעות, כמובן, על הבמה הגדולה מכולן, במדיסון סקוויר גארדן) ייזכרו הרבה אחרי שיתלה את הנעליים.