הצד הנכון

במלאת שנה למתקפת הטרור על ארה"ב, הנחישות של ממשל בוש בנוגע לעיראק, הירידה בתמיכת דעת הקהל האמריקנית בנשיא בוש והאופוזיציה התקיפה של האירופים והערבים לפעולה נגד עיראק מתחברות לכאורה לתמונה מעורפלת. אבל אין טעות גודלה מזו.
ארה"ב תתקוף את עיראק, וכדאי לשים לב לכך שהאמריקנים אינם מדברים על מלחמה כוללת נוסח 91' כי אם על הפלת סדאם ומשטרו (ואין זה היינו הך, לפחות לא מבחינה אופרטיבית). הם יעשו זאת, ויש יסוד לקוות, אפילו להניח, שיצליחו בכך.
אם יקרה כדבר הזה, הדעת נותנת כי אפקט ההרתעה שייווצר יקל עליהם להפעיל לחץ גם על איראן, סוריה וחיזבאללה, ואף על גורמים פלסטינים, ויספק להם אופציה להעמיד את יחסיהם עם ערב הסעודית המושחתת והבוגדנית על בסיס חדש, יציב ואמין יותר. אם לא יהיה די בהפעלת לחץ פוליטי, יהיו בעקבות ההתקפה על משטר סדאם מבצעים צבאיים נוספים של האמריקנים. השעון האמריקני מתקתק באיטיות ביחס לשעון הישראלי, ומעצמת העל אינה נחפזת, בוודאי לא מעצמת העל מסדר גודל שהעולם לא הכיר אולי מאז ימי גדולתה של האימפריה הרומית.
דומיננטיות גלובלית שכזאת נראית כמצב לא טבעי, שלא יוכל להימשך לאורך שנים רבות מדי. אבל בינתיים העולם הוא חד-קוטבי, העוצמה האמריקנית יוצאת דופן, ויש לכך השתמעויות ברורות מאוד ביחס לעם היהודי ולמדינת ישראל. היסטוריונים גדולים טענו וטוענים כי הנטייה היהודית לבדלנות הוליכה אותנו לאורך הדורות לטעויות טרגיות בהתמודדויות מול מעצמת העל. אבל היום אנו נמצאים בצד הנכון של המתרס.
אנו בעלי ברית של המעצמה הגדולה בעולם. לא שמישהו עושה לנו טובות בארה"ב. מדובר בשותפות של אינטרסים, של ערכים ושל ניסיון. אלו הם חיבורים רבי עוצמה, המשמשים, בפני עצמם, כרכיב חשוב בביטחון הלאומי הכולל שלנו. עלינו לשמור על הנכס הזה כמעט בכל מחיר, כמובן לא תוך כדי איבוד זהותנו העצמית וחופש הפעולה שלנו. אבל טועים מי שחושבים שהברית עם אמריקה מעניקה לנו חבל ארוך עד בלי די ומרווח זמן בלתי מוגבל. עוד לפני שתתחיל המתקפה בעיראק, במהלכה, ובוודאי לאחריה, יבהירו לנו אפילו ידידינו הגדולים בוושינגטון שאין ארוחות חינם. במילים אחרות, מה שאנחנו צריכים לעשות כדי להביא את האלימות הפלסטינית נגדנו לקו הסיום, כדאי לעשות עכשיו, כשעדיין עומדים לרשותנו מרווחי הזמן כשידידנו האמריקנים ירצו לגבות גם מאיתנו את המחיר הבלתי נמנע על מה שיש בכוונתם לעשות לאויבינו הנחושים ביותר במזרח התיכון.
טוב שארה"ב היא בעלת בריתנו, אך גם לברית יש מגבלות וכדאי שנבין זאת ונפעל על פיהן. אם זאת תהיה דרך החשיבה שלנו, אנו יכולים לצפות בתקווה למהלכים האמריקניים העתידיים. בסך הכל נפיק מהם רווחים גדולים, גם אם נספוג קצת מכות בדרך וניחשף ללחצים בהמשך.