ברחו לארץ מהאנטישמיות בצרפת

"150 צעירים רצו לעברנו וצעקו 'מוות ליהודים'. כולנו, ילדים ומבוגרים, התכווצנו מפחד. באותו ערב הילדות ביקשו לעזוב את צרפת", מספרת רות אמזלג מקרית מוצקין, שעלתה עם משפחתה לארץ בחודש אוגוסט האחרון בעקבות גל האנטישמיות שפקד את צרפת בשנה האחרונה.
אבי המשפחה, גסטון (52), עזב את הארץ בשנת 72' ונסע לצרפת, שם עסק במסחר בדים. בצרפת פגש את רות (43), מורה במקצועה, שנולדה במרוקו והיגרה כשהייתה בת 18. לזוג נולדו ארבע בנות: לוסי (18), אנאל (11), אודליה (10) ואורן (4).
"הייתה לנו שם פרנסה טובה", מספרת אמזלג. "דירה גדולה, שתי מכוניות, מנקה. הבנות למדו בבית ספר יהודי, בו אני לימדתי, והיו לנו שם הרבה חברים דתיים". אמזלג מספרת איך בכל שבת וחג התארגנה קבוצה של 30 יהודים. "כל אחד הכין משהו, והיינו חוגגים ביחד שבתות וחגים. עכשיו, בארץ, זה קצת חסר. הילדות שואלות מי בא לשבת? מי יבוא לחג? הן לא רגילות להיות לבד".
השנה האחרונה בצרפת הייתה מפחידה. "שרפו את הגן הילדים של אורן", אומר גסטון. "גם את בית הספר היהודי ניסו להצית, זרקו אבנים על בית הכנסת וכתבו כתובות נאצה עם צלב קרס. זה החמיר עד כדי כך שלא נתנו לילדות לצאת לבד מהבית, שכרנו איש אבטחה ישראלי שיפטרל בבית הספר ויגן על התלמידים. ולעיתים המנהל היה מזמין את המשטרה כדי שתלווה את הילדים להסעות", נקודת השבירה של הזוג היתה בחג סוכות בשנה שעברה. "יצאנו מבית הכנסת בלילה, עם הרב וזוג חברים נוסף", אומרת רות. "באותו לילה היה משחק של כדורגל של צרפת מול אלג'יר. המשחק נגמר, וקבוצה של כ-150 צעירים יצאה מהמגרש והתחילה לרוץ לכיווננו כשהם צועקים 'שימותו היהודים', 'שבן לאדן יחיה'. הילדים והמבוגרים היו מכווצים. פחדנו שהם יהרגו אותנו. אבל קרה לנו נס, והם פנו לרחוב אחר. באותו ערב, כשהגענו הביתה, הילדות ביקשו לעזוב את צרפת והבטחנו להן שנעזוב עוד השנה. לא הרגשנו בטוחים".
ההתאקלמות בארץ קצת קשה עבורם. למרות שהעברית כבר שגורה בפיהם, הם עדיין לא מצאו עבודה ונאלצים להתפרנס ממענקי הסוכנות. "ידענו שבהתחלה ההתאקלמות תהיה קשה, שנצטרך להוציא כסף, למצוא פרנסה, אבל טוב לנו פה", אומר גסטון, ואשתו מוסיפה: "אנחנו בארץ שלנו. יש שלווה, אנחנו בבית שלנו, אף אחד לא מסתכל עלינו מוזר, אנחנו יכולים לבנות סוכה, אנחנו מרגישים בטוחים".
בני הזוג מקווים לצאת לטיול משפחתי בארץ. הם לא פוחדים. רות מקווה להמשיך ולעבוד כמורה גם בישראל, וגסטון מקווה להיות נהג מונית. "כל מה שייתנו לנו, זה טוב", אומרת אמזלג.