פתרונות לא ראויים

מופע האימים של התנועה האיסלאמית באום אל-פאחם גרר אחריו תגובה ישראלית אופיינית. הפתעה, שבעקבותיה באה תגובה אופיינית נוספת: דיבורים מתלהמים. כמיטב המסורת תבוא גם התגובה הסופית של אפס מעשה.
רק לפני שבועות מספר סיפק לנו הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית תזכורת מפחידה למהותו בדמות הכינוס שערך בהר-הבית, בהשתתפות 50,000 שונאי ישראל. כאשר 50 תמהונים פנאטים מתנועת "נאמני הר הבית" רוצים לעלות לשם, המדינה כולה עומדת על הרגליים כדי למנוע את הסכנה – למה בעצם? – אבל חמש רבבות מוסלמים קנאים, זה כנראה בסדר. אדרבה, במשרד לביטחון פנים אמרו בהיתממות שהמארגנים דיברו על כינוס למען הילד ולכן קיבלו רישיון. אין ספק, התנועה האיסלאמית בין הים לירדן באמת דואגת לשלום הילדים המוסלמים, ולכן היא מסיתה אותם נגד ישראל ומברכת על כך שילדים גדולים מתנדבים להתאבד, העיקר שיוכלו להרוג כמה יהודים בדרך.
זרועות הביטחון מזהות זה שנים את הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית כסכנה למדינה. פה ושם ננקטו צעדים כגון מניעת יציאתו של שייח' ראאד סלאח מהארץ. אבל בסך הכל הייתה זו טיפה בים, ומה שחמור יותר, התעלמות מכוונת מגודל הסכנה, פשוט כדי להימנע מסכנת עימות בין המדינה למספר לא מבוטל של אזרחיה. בניגוד לציפיות המובנות מאליהן, הממשלה לא אחזה את השור בקרניו, ולא עשתה את הנדרש.
היום מדברים על פתרונות לא ראויים, אך פופוליסטיים, כגון שלילת אזרחות והרס בתים של ערבים ישראלים. דיבורים כאלה מחטיאים את הבעיה האמיתית. יש להיאבק בתנועה האיסלאמית בצורה מערכתית, אך כל פעולה כזאת תהיה חסרת תכלית אם הממשלה לא תנקוט מיד גם גישה מקבילה: פעולה מרוכזת ושיטתית ליצירת תחושת שייכות אצל אותם ערבים ישראלים, והם הרוב הגדול, שחשים היום, ולא בהכרח בטעות, כי המדינה פשוט ויתרה עליהם ונטשה אותם.
ערבים ישראלים רבים חושבים שחוסר הטיפול בתנועה האיסלאמית הוא מזימה מכוונת להוכיח לציבור היהודי שכל הערבים קיצונים ולכן אין מה לעשות אתם. אבל הממשלה הנוכחית אינה פועלת בצורה מתוחכמת כל-כך. כמו קודמותיה, היא בורחת מטיפול שורש בכל הקשור לערביי ישראל. זה אמור לעלות מיליארדים, זה כרוך בפתיחת אופציות תעסוקתיות בשירות המדינה ובחברות ציבוריות, וזה קשור גם בשינוי סגנון בדו-שיח בין המדינה למרבית אזרחיה הערבים, וכמובן בהתעלמות מהפרובוקציות המסוכנות של כמה מהח"כים הערבים.
דווקא ממשלה בראשות הימין יכולה לפחות להתחיל את המהלך. המשקעים שנוצרו בין ממשלות ימין לערבים הישראלים קטנים, למרבה ההפתעה, מהמשקעים הקשים שנוצרו באירועי יום האדמה של 1976, בימי ממשלת רבין ז"ל הראשונה, ובמאורעות אוקטובר 2,000 בימי ממשלת ברק. כן יש להזכיר בהקשר זה את המורשת הליברלית של תנועת "חירות", בראשות מנחם בגין ז"ל, בכל הנוגע לערביי ישראל.
השעון מתקתק. "ההפתעה" הבאה בדרך. והרבה מונח על כף המאזניים. לכן דרושה פעולה מיידית בהשראת הדרג הבכיר ביותר ובפיקוחו.