שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    לזייף בשם השוליים

    פסטיבל עכו לתיאטרון אחר ננעל אמש. חלק ניכר מההפקות משתמשות בשוליים כדי לזעזע, אבל בעצם אין להן מה לומר, הכרטיסים יקרים מדי, והפרסים גם לא משהו. אבל יש תקווה. מרב יודילוביץ' מסכמת

    פסטיבל עכו לתיאטרון אחר שננעל אמש הציג הפקות עם הרבה כוונות טובות והשקעה, שמשום מה לא הצליחו להתרומם. מנהלו האמנותי, ד"ר עתי ציטרון, דיבר לפני פתיחת שערי הפסטיבל על ריבוי הפקות בינתחומיות והליכה מחוץ לקווי הקטגוריות המוכרות בתיאטרון, רעיון, שעל-פניו אכן משקף את המרחב הטבעי של תיאטרון אחר. עם זאת, השימוש במושג "בינתחומיות" ממש כמו השימוש במושג "פרינג'" הוביל לעשייה, שיותר משהיא מנסה לייצר אמירות תיאטרוניות חדשות, מכוונת לזעזע, ומתגלה בסופו של דבר כנפוחה או סתם צעקנית.

    יותר מדי יקר

    בעיה נוספת היתה מחירם הגבוה במיוחד של הכרטיסים. למרות שלרוכשי כרטיסים במכירה המוקדמת ניתנה הנחה של 50 אחוזים, קהל שהגיע לשטח הפסטיבל נאלץ לרכוש כרטיס במחיר של 80 ש"ח להצגות המשתתפות בתחרות ו-40 ש"ח למספר הצגות ואירועים מחוץ לתחרות. תושבי עכו והצפון זכו אמנם להנחה של 50 אחוזים על רכישת הכרטיסים, אך בכל זאת מדובר במחיר שמתחרה עם מחירי הכרטיסים לתיאטרון הרפרטוארי, ושאינו שווה לכל כיס, במיוחד נוכח המצב הכלכלי.
    חישוב גס של מחיר הנסיעה לעכו, מחיר כרטיסי ההצגות והאוכל שנדרש לביקור בן יום, מציג הוצאה כספית של כשלוש מאות ש"ח לאדם. קשה להאמין שבמחירים אלה יכול קהל, שמגיע מכל קצוות הארץ לפסטיבל, לצפות ביותר משתי הצגות ביום, וחבל. עם זאת הוחלט השנה לפתוח לראשונה ב-23 שנות פעילותו של הפסטיבל קופת מכירה של כרטיסים שנמכרו ברגע האחרון ובמחיר מוזל של 55 ש"ח. נכון שהדרישה לכרטיסים השנה היתה פנומנלית, ועל-פי נתוני הנהלת הפסטיבל מדובר על 90 אחוזי מכירה, ובכל זאת עדיין מדובר על יוזמה מבורכת, שמאפשרת לקהל להיחשף לכמה שיותר תיאטרון, ולשחקנים להופיע מול אולמות מלאים.

    רעיונות טובים. ביצוע ירוד

    אירוע הפתיחה של הפסטיבל, שהוחלט משום מה להמשיך ולקיימו לאורך ימי הפסטיבל, היה עדות נוספת לכך שגדולתה של היצירתיות מורכבת לא רק מרעיון טוב אלא בעיקר מאופן ביצועו. האירוע "רק היום", בבימויו של הצרפתי סרז' ויקטור אקון, היה אחד מהמביכים יותר שנרשמו, ועורר את כעסם המוצדק של אלה ששילמו עבורו 80 ש"ח. מדובר בניסיון להחזיר את מבנה ח'אן אל-עומדאן המדהים לימי תפארתו, בהם שימש אכסניה לסוחרים שהגיעו מן הים. במאה ה-18 נהגו הסוחרים לנוח בקומותיו העליונות ולמכור את מרכולתם במפלס התחתון. אקון סידר לקהל שהגיע ביקור מודרך פחות או יותר בעזרתם של מלכה (סיגלית פוקס) ומלך (אלי פלח) מהימים ההם. השניים דקלמו טקסטים רדודים להפליא ו"הפתיעו" את הקהל באטרקציות כמו רקדנית בטן, לוליינים ושחקני אימפרוביזציה בקהל. בשלב מסוים נפתחו על הרחבה דוכני מכירה וכל העסק הפך לשוק. "השוק האותנטי נמצא בדיוק מעבר לחומות החאן ובשביל זה אני לא צריכה לשלם כסף", אמרה אחת המאוכזבות שיצאה מההפנינג המוזר. ה"אטרקציות", אגב, הם משהו שהיית מצפה לראות ממילא ברחובות מתחם הפסטיבל.
    הפקה נוספת שאכזבה, אולי בשל ההבטחה שטמנה בחובה, היתה "אהבות אחרונות בהוליווד", ההפקה גדולה ומושקעת מבחינה תקציבית, שדנה בשקיעתו של החלום ההוליוודי, וגיבבה מספר יוצא דופן של אמירות מילוליות ותיאטרוניות שטוחות להפליא. גם כאן יצאו יוצריה מנקודה רעיונית מבריקה שהפכה לקלישאה. דווקא בהפקות הקטנות יותר כמו "שירי קסדה ומחוך" והעולם עגול", "שחורים" והמיצג המרהיב של הילה לולו לין "טיפת חלב" החזירו את האמונה בעשייה שבשולי המיינסטרים. אך נוכחותן של הפקות שכאלה היתה קטנה יחסית.
    אחת היוזמות החביבות יותר שקמו השנה בפסטיבל היה "תמונעכו", דף ביקורות יומי שפורסם על-ידי תיאטרון תמונע וכלל אמירות בענייני תיאטרון, ביניהן ביקורות בעד ונגד על ההצגות המועלות בפסטיבל, דבר הרחוב – דעות וציטוטים נבחרים של הקהל וראיונות עם יוצרים. בהתחשב בעובדה שתיאטרון תמונע הפך עם השנים לאחד ממעוזי הפרינג' הישראלי, ובו יוצגו במהלך חודש אוקטובר ההצגות הזוכות בתחרות, אך טבעי שמקומו של התיאטרון הזה יורגש היטב בעכו, כמו שאכן קרה.

    לעשות את המקסימום במינימום תקציב

    פסטיבל עכו הוא פסטיבל דל תקציב, זאת למרות שתקציבו גדל משמעותית באופן יחסי לשנים קודמות, ועומד השנה על סכום של 3.6 מיליוני ש"ח. משרד המדע, התרבות והספורט אמנם קיצץ את התמיכה בפסטיבל השנה בארבעה אחוזים, ובכל זאת נמצאו לו כספים ממקורות נוספים. לשם השוואה, עלות הפקת פסטיבל ישראל לשנת 2002 עמדה על סכום של 14 מיליוני ש"ח, כאשר שליש מהתקציב ממומן על-ידי גופים ציבוריים. נכון, מדובר בפסטיבל שנחשב ליותר עממי, אבל אולי בשל כך מן הראוי היה להשקיע דווקא בו. חשיבותו של פסטיבל עכו, הנותן במה לעשיית תיאטרונית בשולי המיינסטרים, היא הרבה מעבר לפלטפורמה המיועדת ליוצרים שלא הצליחו להתברג בתוך הממסד התיאטרוני. החשיבות של פסטיבל מסוג זה היא דווקא בהרחבת היריעה של העשייה התיאטרונית הרפרטוארית ויצירת קרקע פורייה להחלפת רעיונות ולהעשרת דמיונם של האמנים והקהל כאחד.
    מעט תמוה שמענק ליצירה עתידית שהוענק ליוצר מבטיח מטעם קרן אמריקה-ישראל עומד על 25 אלף ש"ח, סכום כפול מהסכום שהוענק לכל אחת מההצגות הזוכות בפרס פסטיבל עכו, קטגוריה שנחשבת לקטגוריה החשובה ביותר במסגרת הפסטיבל. ייאמר לזכות הפסטיבל שעל-מנת למזער את הבושה, החליטה הנהלתו להכפיל את הפרס שעמד בתחילה על 7500 ש"ח בלבד לכל אחת משתי ההצגות הזוכות. למרות הכל פסטיבל עכו לתיאטרון אחר 2002 הבהיר חד-משמעית שלמרות המצב הבטחוני והכלכלי הרעוע מדובר במסורת שזוכה לאמונו המלא של הקהל. במהלך ארבעת ימי הפסטיבל גדשו את עכו העתיקה מאות אלפי מבקרים והעיר נראתה צבעונית מכתמיד. עם קצת מזל, יכולה עיר הים העתיקה להפוך ל"אדינבורו" של המזרח התיכון.

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שירי קסדה ומחוך. החזיר את האמונה
    העולם עגול. ניסיוני וחוקר
    הוליווד. אכזבה
    לאתר ההטבות
    מומלצים