האומץ לחיות

אני פוגש סופר בשם קולין וילסון בפסטיבל מלבורן. הוא סופר אנגלי מוערך. הוא מכיר את נושא ספרי החדש, ומזכיר לי טקסט שהוא כתב, ובו סיפר על ניסיון ההתאבדות שלו, בגיל שש עשרה:
"נכנסתי למעבדה לכימיה בבית-הספר ונטלתי מבחנה ובה רעל. מזגתי אותו לכוס שהיתה מונחת לפני, הבחנתי בצבעו ודמיינתי את הטעם שעשוי להיות לו. ואז קירבתי את החומצה אל פני וחשתי בריחה. באותו רגע, דעתי זינקה אל עבר העתיד, ויכולתי להרגיש את הרעל שורף את גרוני, פוער חור בקיבתי.
נותרתי כך כמה דקות, אוחז בכוס בשתי ידי, מתענג על האפשרות למות.
ואז חדרה אל המערבולת שבתוכי המחשבה:
אם יש בי די אומץ כדי להרוג את עצמי בדרך כואבת כל-כך, הרי שבוודאי יש בי די אומץ כדי להמשיך לחיות."