עפר שלח / ביזון בחנות הצעצועים

בייסון דלי מת. כנראה, משום שספק אם גופתו תימצא אי פעם - היא נזרקה לאוקיינוס, באיזור שורץ כרישים. שלושה אנשים - הוא עצמו, חברתו וקברניט היאכטה בה שוטט בעולם בשנים האחרונות - נרצחו באירוע הזה. האיש שכנראה רצח אותם, אחיו של דלי, מת בשבוע שעבר בבית חולים בארה"ב ממנת יתר של אינסולין. לא היינו עוסקים בבייסון דלי, חייו המיוחדים ומותו האלים, אלמלא יצק אותו האלוהים בתבנית של שחקן כדורסל: תחת שם לידתו, בריאן וויליאמס, הוא תרם תרומה גדולה לאליפות הלפני אחרונה של שיקאגו. הוא היה גבוה, חזק, עם טאץ' נהדר ביד שמאל והבנת משחק מעולה, אולי הגבוה המוכשר ביותר ששיחק בשיקגו בשנות מייקל ג'ורדן.
אחרי האליפות הוא קיבל מדטרויט חוזה של יותר מ-30 מליון דולר. אב אצל בייסון דלי (השם שבחר לו מייצג את שורשיו האינדיאניים - בייסון הוא ביזון, הבאפלו האמריקני - ואת העבד השחור הראשון במשפחתו) הכסף והתהילה היו רק כלי. לכן, כמובן, חשבו אותו בקהילת הספורט האמריקנית לפסיכי. אחרי שתי עונות בדטרויט הוא פשוט קם ועזב. היה לו מספיק כסף כדי לעשות מה שרצה באמת: להלך על פני האדמה (ובעיקר הים) חופשי וחסר דאגה, בחיפוש אחר בייסון דלי.
יחד עם חברתו, סוכנת נדל"ן מצליחה ויפהפיה שעזבה גם היא את הכל, הוא עשה בדיוק את זה. עד שהשיג אותו הצל של חייו - אחיו קווין ויליאמס, שכינה את עצמו מיילס דאבורד. מה בדיוק קרה ביניהם על היאכטה בטהיטי ואיך מתו כולם, לא נדע בדיוק אף פעם. אני חושב על בייסון דלי, כי חייו ומותו הם סמל להגזמות שאנחנו חיים בהם, בחנות הצעצועים הקטנה של הספורט. אנחנו אומרים על שחקנים שהם "גאונים" ו"מבריקים", אבל כשיש בעולם הזה מישהו שבאמת שואל שאלות גדולות יותר מ"איזה ציון נתנו לי", הוא נחשב לעוף מוזר. אנחנו מסתכלים בקנאה ובהשתאות על סכומי הכסף שהשחקנים מרוויחים, אבל כשמישהו קם ועושה מעשה אמיתי, אומר "מספיק לי" והולך לחיות את חייו, אנחנו חושבים שהוא קוקו. בייסון דלי היה אדם מעניין, נבון, אמיתי וטראגי. קל לנו יותר להתמודד עם הקלישאות שעמיתיו, אלה שמשחקים לפי הכללים שקבענו להם, מפזרים בכל ראיון.