איל ברקוביץ' / אין משחקים קלים

אחרי יותר מעשר שנים בנבחרת, מחר (שבת) אני פותח אולי את הקדנציה האחרונה שלי. אני באמת שלם עם עצמי בתרומתי לנבחרת, ובאמת השקעתי את כל הנשמה - אבל כנראה שזה לא מספיק. זאת, מכיוון שלא הגעתי למשהו ממשי עם הנבחרת, חוץ מרגעי שיא פה ושם במשחקים יחידים.
זו ההזדמנות שלי ושל עוד כמה מחברי המשחקים איתי תקופה ארוכה בנבחרת, להראות שלא רק כשרון טמון בנו - אלא גם ווינריות. אני מקווה שהפעם לא נאכזב בראש וראשונה את עצמנו, אחרי זה את המשפחות שלנו ואחרונים חביבים את כל הקהל, שרוצה באמת קבלות סוף סוף.
הנבחרת נמצאת במצב רוח נהדר, הכל דופק כמו שעון - אבל זה לא מספיק. כל אחד יצטרך לתת ב- 10 אחוז יותר ממה שהוא נתן עד היום, כולל אותי. בגלל שעד היום, כל מה שנתנו לא הספיק. אני מקווה שהשחקנים שיעלו על המגרש לפתוח את הקדנציה החדשה, יזכרו את השער שלא אשכח לעולם בזמן הפציעות נגד אוסטריה. זה פצע שעדיין לא הגליד, ואנחנו לא רוצים שייפתח מחדש.
כולם מדברים על מלטה כנבחרת החלשה בבית, אבל מבחינתי אין משחקים קלים. איי פארו סיימה בתיקו 2:2 מול סקוטלנד, סן-מרינו היתה ב- 0:0 עד הדקה ה- 85 מול פולין. עם מנצ'סטר סיטי פיגרתי עד הדקה ה- 70 נגד קבוצה מהליגה השניה (למעשה השלישית), כך שהיום אין להקל ראש באף אחד. אפשר להגיד שהיה משחק קל, רק אחרי שריקת הסיום. שלא נבכה בגלל שהקלנו ראש.