עונת 03-02: מיאמי היט

מיאמי נחשבת לעיר הבילויים המועדפת על האמריקנים. השמש, חוף הים, הבחורות והחוטיני, משאירים מקום לאופטימיות גם לשחקני מיאמי היט ומאמנם פטריק ריילי, למרות העננה הכבדה שמכסה את אולם הכדורסל לקראת העונה הקרובה. סיבה נוספת לאופטימיות היא קארון באטלר, הרוקי מקונטיקט, שעשוי להפוך לגורם משמעותי בהווה של הקבוצה. מה שבטוח הוא שריילי מייעד לו מקום מרכזי בעתיד שלה, עתיד שלא בטוח שלו עצמו יהיה חלק בו.
זו כבר השנה השניה שריילי, מאמן מכובד ומצליח, פועל כקבלן הריסה של ההיט, הריסה של קבוצה שהוא עצמו בנה במשך שנים. עכשיו גם ריילי השלים עם העובדה שהוא נכשל במשימה שהציב לעצמו – לזכות באליפות עם ההיט - וכי יש להתפנות לקראת משימת בניה מחודשת. באטלר הוא היסוד הראשון.
אולי מדובר במעמסה כבדה על כתפיו של בחור צעיר בן 22, שרק יצא מהקולג', אולם אם באטלר בטוח בעצמו מחוץ למגרש כמו עליו, הרי שהפורוורד המצוין צפוי להיות כוכב אמיתי – השוד הגדול של הדראפט האחרון (בחירה תשיעית). ולמרות זאת, עם כל ההערכה לבאטלר (אגב, בקבוצה רוקי מוצלח נוסף שנקרא ראסול באטלר, המשחק באותה עמדה), בשלב זה הוא עדיין בגדר דיאליזה לחולה כליות – כזה שמאפשר להמשיך הלאה, אבל לא מרפא. מי שלא יכול להמשיך הלאה הוא אלונזו מורנינג, ששוב לקה בכליותיו ויאלץ לשבות מפעילות לאורך רוב העונה או כולה. בלעדיו, שוב אין להיט סנטר והיא תצטרך להסתפק שוב בשירותיו היעילים, אך הלא מספיקים של בראין גרנט מתחת לסלים.
לפי התשתית הנוכחית של ההיט, מדובר בקבוצה של לוחמים שתנסה להפיק כמה שיותר נצחונות ממשחק הגנה לוחמני ובלתי מתפשר ויוזמה מוגברת של הגארדים, שיצטרכו לחפות על מוגבלות הגבוהים בהתקפה (בדומה לדטרויט פיסטונס של העונה שעברה). לשם כך, הובא למיאמי טראביס בסט, שינסה לזכות סוף סוף במעמד של רכז פותח. אנתוני קארטר ומייק ג'יימס המוכשר לא מתכוונים לוותר על המאבק. אדי ג'ונס והבאטלרים ישמשו כנראה כאופציה ראשונה בהתקפה. הפורוורדים הכוחניים - גרנט, לפונסו אליס ומאליק אלן - יתפרנסו בעיקר משאריות וצפויות להיות הרבה כאלה באי הסדר המסתמן במיאמי. ולדימיר סטפאניה הגרוזיני ושון מארקס הניו זילנדי יתקשו לצפות אפילו לזה.

שחקן מפתח: מאליק אלן

למרות הכל, לריילי יש עדיין חוש ריח מחודד לשחקנים אלמוניים ומאליק אלן הצעיר הוא אחד המוצלחים שהביא למיאמי לאחרונה. מדובר בשחקן בעל נוכחות פיזית בלתי רגילה ונשמה של לוחם אמיתי – משהו שמזכיר קצת את מורנינג. העונה יצטרך אלן להזכיר את 'זו' גם בתפוקה. אלן הוכיח בעבר כי הוא מסוגל לנוע בחופשיות על המגרש, לשמור היטב ולהילחם בריבאונד, אולם הוא צריך לשפר את חוש ההתמצאות שלו מתחת לסלים. בהתחשב בכך שקליעה מבחוץ היא לא משהו שאפשר לבנות עליו מתחת לסל (בניגוד לגרנט המדויק), אלן יהיה חייב לעשות את הנקודות שלו במלחמה קשה מתחת לסלים. הנחישות והגוף מספיקות, אך מה בנוגע לכשרון?

אבידה גדולה: אלונזו מורנינג

אם מאליק אלן בן ה-24 הפך לשחקן מפתח במיאמי, הרי שבאמת מדובר באבידה גדולה. מורנינג נבחר שני בדראפט 93' רק בגלל ששאקיל או'ניל היה שם לפניו ומאז הפגין יכולת מצוינת בהתקפה ובעיקר בהגנה למרות נחיתות הגובה שלו מול סנטרים גבוהים ממנו. כשריילי הגיע למיאמי הוא ידע כי עליו לבנות את הקבוצה מחדש על סנטר ומורנינג היה פלאטפורמה יותר ממספקת עבורו. העונה, לאחר שמחלת הכליות שלו חזרה, הוא יאלץ לחזור לספסל קופת החולים בכותונת פאציינטים ולספסל הקבוצה בחליפה ועניבה. ריילי לא יכול לצפות ליכולת של מורנינג מאף שחקן בקבוצה – לא מגרנט, לא מאלן, לבטח לא מסטפאניה ועם כל הלב שנשאר לו, גם לא מורנינג חולה הכליות.

סגל הקבוצה

חמישיה משוערת: מאליק אלן (24, 2.08), בראין גרנט (30, 2.06), קארון באטלר (22, 2.03), אדי ג'ונס (31, 1.96), אנתוני קארטר (27, 1.88).
על הספסל: ולדימיר סטפאניה (26, 2.16), קן ג'ונסון (24, 2.10), שון מארקס (27, 2.09), לפונסו אליס (32, 2.04), ראסול באטלר (22, 2.01), שון לאמפלי (23, 2.00), מייק ג'יימס (27, 1.91), אדי האוס (24, 1.86), טראביס בסט (30, 1.82).