עונת 03-02: דטרויט פיסטונס

הכל נראה נפלא מבחינת ריצ'רד המילטון, לפחות בשנה האחרונה. הסווינגמן החביב שהביא אליפות ליוקון התפתח כשחקן התקפה מוצלח לצידו של מייקל ג'ורדן בוושינגטון וויזארדס והפלייאוף נראה רק שאלה של זמן. הכל נראה נפלא מבחינת ג'רי סטקהאוס, לפחות בשנתיים האחרונות. מאז שגרנט היל עזב לאורלנדו הפכה דטרויט פיסטונס לקבוצה של 'סטאק' והוא עצמו שגשג כאחד הסקוררים הטובים בנמצא ואף הוביל את קבוצתו לאליפות בית המרכז אשתקד. ולמרות זאת, השניים נדהמו לגלות בוקר אחד שקבוצותיהן סיכמו על החלפתם בטרייד די תמוה למען האמת.
המילטון שחקן התקפה מוכשר ואלגנטי, עם יד טובה מבחוץ ותנועה קלילה במגרש הפתוח, מצטרף לקבוצה הכי לא אלגנטית בליגה. בניגוד לסטקהאוס הדורסני, המילטון השדוף לא ממש מחבב את המגע הפיזי. ברור כי מדובר בתחבולה נוספת מבית היוצר של סגן הנשיא ג'ו דומארס והמאמן ריק קרלייל. האוהדים ב'פאלאס' של אובורן הילס מתפללים שהתחבולה תצליח, אם לא המילטון, המכונה 'ריפ' (RIP – Rest in Peace), עלול להיקבר ולהתפוגג, כמו תעתועי האליפות שחזרו לצוץ בעונה שעברה, לראשונה אחרי עשור.
על פניו, נראה כי קרלייל מעוניין בעוד נשק התקפי אמין שחסר כל כך לקבוצה בפלייאוף ולכן הביא את המילטון. יותר מכך, קרלייל היה כנאה מעוניין להיפטר מסטקהאוס, שפישל ברגעי האמת וגם לא השתלב בפילוסופיית המשחק שלו – שיטה שלא מוכנה לקבל התעלות של אינדיווידואלים על חשבון המשחק הקבוצתי. שיטה שהגבילה את סטקהאוס והעלתה לגדולה פועלים שחורים כמו בן וואלאס ומייקל קארי.
שלושת השחקנים הם ביטוי למודל המפתיע, שגם אם לא נראה אטרקטיבי מדי הוכח כמוצלח ביותר והביא למאמן את תואר מאמן העונה כבר בשנתו הראשונה. וואלאס האלמוני עלה לגדולה בסביבה האגרסיבית והבלתי מתפשרת שנוצרה בדטרויט. וואלאס הוא כוכב מסוג אחר, לא קולע ממטר ולא ממש מסתדר עם הכדור ולמרות זאת, הגדולה שלו היא שהוא גורם ליריבים לא להסתדר עם הכדור באותה מידה. היכולת האתלטית האדירה שלו הכוח המתפרץ והאנרגיה האינסופית, התגבשו עם מנטליות הלוחם האמיץ שלו והפכו אותו לשחקן ההגנה הטוב בליגה. קארי הלך בדרך דומה לזו של וואלאס בקו האחורי.
שחקן נוסף ששגשג תחת קרלייל היה קורליס וויליאמסון, עוד תואם צ'ארלס בארקלי, שהוכיח את עצמו לא פעם בעבר בסקרמנטו וטורונטו, אבל זכה להכרה אמיתית דווקא בפיסטונס. וויליאמסון, פאוור פורוורד נמוך אך חסון, היה שחקן ה'פוסט-אפ' היחיד של הקבוצה ועלה מהספסל כדי להדליק את חבריו ולזכות בסופו של דבר בתואר השחקן השישי של השנה. וויליאמסון לא היה לבד. ג'ון בארי הצלף וזליקו רבראצ'ה מיודענו זכו גם הם לדקות משחק רבות ופרודוקטיביות כשחקני ספסל – מונח שמתמסמס בהיבט הקבוצתי הכולל של קרלייל.
בעקבות ההפסד המאכזב לבוסטון בסדרת חצי גמר המזרח, הוחלט כאמור על רוויזיה מסוימת בקבוצה, לפחות בכל הנוגע למשחק ההתקפה. המילטון הגיע עם יוברט דייויס מוושינגטון כדי לשפר את הקליעה מבחוץ וזוהי גם הסיבה לבחירתו של טיישון פרינס מקנטאקי בדראפט. עם זאת, הרכש הבולט והמשמעותי ביותר של הקבוצה הוא צ'ונסי בילאפס שידע עונה מצוינת במינסוטה והגיע לדטרויט כדי לעשות מעט סדר בבלגאן ששלט בעיר בניהולו של צ'אקי אטקינס.
מי שבאו דווקא כדי לעשות עוד בלגאן הם הסנטר הטורקי מהמט אוקור והפורוורד המאסיבי דון ריד שחזר ללבוש את המדים הכחולים-אדומים, עד שקרע את גיד האכילס וגמר את העונה. השניים יצטרפו לרבראצ'ה כמענה לקליפורד רובינסון הוותיק, שנתן אמנם עונה טובה כמו תמיד, אולם סבל לעיתים קרובות מדי מנפילות מתח – תופעה מתקבלת על הדעת בהתחשב בסגנון המשחק הפחדני של רובינסון שמרבה לטווח מבחוץ, אך נמנע מקרבות המגע מתחת לסלים.
לרובינסון היה את בן וואלאס שיעשה את העבודה שחורה בשבילו, אך ספק עם להמילטון יש אופציה כזאת. כדי להמשיך בהתקדמותו יהיה עליו להפנים את השיטה של קרלייל ולסגל לעצמו מעט מהאגרסיביות שהעלתה את הפיסטונס לגדולה ויכולה לשאת גם אותו למעמד של כוכב מוביל.

שחקן מפתח: צ'ונסי בילאפס

הרכז שהתעלה אפילו על קוין גארנט בקרבות הפלייאוף הכושלים של הטימברוולבס בשנה שעברה הגיע לפיסטונס, שנראים תפורים עליו. בילאפס הוא אחד הרכזים החזקים בנמצא ולאחר מספר עונות מאכזבות בתחילת הקריירה הוא מראה סימנים של דומיננטיות פיזית בבק-קורט לצד שיקול דעת ובגרות בניהול המשחק. זה בדיוק מה שקרלייל רוצה בקבוצה החדשה שלו, במיוחד עם כל סימני השאלה סביב ההסתגלות העתידית של המילטון.

אבידה גדולה: רודני ווייט

אם אפשר להבין את הנטייה של הצוות המקצועי של הפיסטונס להיפטר מסטקהאוס, הרי שהשיגור של ווייט לדנבר קצת בעייתי. הרי רק לפני שנה נחשב ווייט לאחד הלהיטים הגדולים של הדראפט והוכתר כבר ככוכב עתידי בדטרויט ובצדק. הפורוורד הצעיר מגוון ומוכשר ביותר כשחקן התקפה וכריבאונדר ולא זכה להזדמנות של ממש בדטרויט. את ההזדמנות שלו הוא לבטח יקבל השנה בנאגטס, אליה הועבר בתמורה לריד ובחירת דראפט. קרלייל ודומארס עוד עשויים להחמיץ פנים ולתהות – מדוע בעצם מיהרו לשחרר את ווייט כל כך מהר.

סגל הקבוצה

חמישיה משוערת: קליפורד רובינסון (36, 2.09), בן וואלאס (28, 2.05), מייקל קארי (34, 1.96), ריצ'רד המילטון (24, 2.02), צ'ונסי בילאפס (26, 1.91).
על הספסל: זליקו רבראצ'ה (30, 2.13), מהמט אוקור (23, 2.11), טיישון פרינס (22, 2.06), דון ריד (29, 2.05), קורליס וויליאמסון (29, 2.02), יוברט דייויס (32, 1.96), ג'ון בארי (33, 1.95), פפה סאנצ'ז (25, 1.93), צ'אקי אטקינס (28, 1.81).