בגוף היא מבינה

מכינים אתכם לפגישה עם מי שזכתה בתואר מרת ישראל בתחרות בודי-בילדינג, לא תצפו לאיזו גורילה? אני, לפחות, חיכיתי. ישבתי בבית-הקפה, צפיתי אל הכניסה והמתנתי לאישה שתסתיר את השמש. אבל כמו שאולגה קלשניקוב, מרת ישראל אומרת - מדובר בחוסר מודעות לענף.
היא נכנסת אל בית-הקפה, נמוכה מעט, עם שיער בלונדיני ופנים עדינות, נשית לגמרי. "את השרירים", היא מבהירה, "אני מסתירה מתחת לשרוולי הטי-שירט, כדי שאנשים לא יסתכלו יותר מדי".
אם הייתי בחור, הייתי שואלת אותך מה עושה בחורה יפה כמוך בספורט כזה?
"התחלתי עם הבודי-בילדינג עוד באוקראינה אבל עזבתי לפני שעליתי ולא התכוונתי לחזור. אבל פתאום היה לי זמן להתאמן, רציתי להחזיר את עצמי להיות מחוטבת, אשה, זה חשוב. התחלתי עם אימוני כושר רגילים פעמיים בשבוע, אבל הגוף זוכר מה שהיה פעם וחוזר מהר למה שהוא היה".
איך הגעת לענף הזה מלכתחילה?
"בגיל שלי פשוט לא מצאתי משהו יותר מעניין לעשות. עשיתי לפני כן קיק-בוקסינג, אבל זה לא מתאים לאשה, כל הסטירות האלה לפרצוף".
כמה פעמים בשבוע את צריכה להתאמן בשביל להשיג את השרירים האלה?
"ארבע פעמים בשבוע, ושאר הזמן אני נחה, נותנת לשריר לחשוב הרבה, לפני תחרות אני מתאמנת שישה-שבעה פעמים בשבוע. כל אימון הוא בין שעה וחצי לשלוש, ואחר-כך אני עושה קצת אירובי".
מה עם דיאטה?
"חודש וחצי לפני תחרות צריך לעשות דיאטה, לא אוכלים למשל, מלח כדי שנוזלים לא יתעכלו בגוף וימלאו אותו. לא אוכלים סוכר או פירות, אבל צריך חלבון אז אוכלים רק בשר עוף. ביום האחרון אוכלים רק בשר בשביל החלבון. לאשה זה קשה, כי טבעי שיש קצת שומן".
אולגה קלשניקוב, 25, עלתה לישראל ב-1998. כבר יותר משנה היא עובדת במלון "רויאל גארדן" באילת, בתפקיד מפקחת קומה האחראית על החדרניות. אל תואר "מרת ישראל" הגיעה בתחרות שהתקיימה באוגוסט האחרון. "הבנות שהגיעו לתחרות חשבו שזה טיול ובאו עם כל השומנים. אני ניצחתי בגלל החיטובים. התחום הזה בארץ פשוט לא מפותח. באו לתחרות רק שלוש בנות, את לא יודעת איך זה איכזב אותי". אולגה לא היתה בטוחה מהתחלה שיש לה מה לחפש בתחרות. "בכלל לא רציתי להיכנס לתחרות, אבל חברים שיכנעו אותי. הם אמרו לי שהרמה בארץ נמוכה ושיש לי סיכוי. חשבתי שאחרי שנה וארבעה חודשים של אימונים זה עדיין מוקדם, אבל כנראה שבכל זאת יש לי ידע וניסיון יותר מאחרים. יש יתרונות שהמתחרות לא הפנימו, למשל שמותן זה מאוד חשוב. להיות גברית בענף הזה, זה כבר לא נחשב יתרון. מי שחושב שזה הופך את הנשים לגבריות פשוט לא מבין. אם אשה תצא מהאימונים האלה כמו איזה סוס בלי ציצי אז אף אחד לא יסתכל עליה. אני מאוד רזה וזה נתן לי פוש".
מה הקטע עם העמידה המוזרה הזאת על הבמה?
"מתאמנים המון על הפוזה שתראה הכי טוב את השרירים, זה קשה. אנשים, מחוסר מודעות, חושבים שרק עומדים, למעשה זה מסובך וצריך להתאמן על זה הרבה. בעבר אנשים התעלפו על הבמה, כי הם לא ידעו לשמור על הגבול. עכשיו יש יותר מודעות. אבל תמיד יהיו אנשים שיעשו על הגוף שלהם כל מיני ניסיונות עם סטרואידים. זה בעצם הופך אותם לנרקומנים, הרבה חושבים שהספורט בנוי על זה, אבל זו טעות. אנשים מגיעים לחדר כושר, מתחילים להתאמן, ואחרי שבוע כבר רוצים לקחת כדורים. אני ספורטאית, לא נרקומנית".

סטנדרטים גבוהים בחו"ל

את רוצה להגיע לחו"ל?
"אני רוצה, אבל אני עוד צריכה לגדול בשביל הסטנדרט של אירופה. כאן בארץ הענף לא מפורסם, שואלים אותי 'במה את אלופה, בשרירים?'. בחו"ל אם את לוקחת מקום ראשון, את לא יודעת מה לעשות מרוב הזמנות ופרסום.
מה עם ספונסר, מישהו שיממן ויקדם את הפעילות שלך?
"הייתי רוצה שיהיה לי, אבל אני לא מאמינה שמישהו ייקח אחריות כזאת, זה סיפור, וצריך גם לאהוב את זה".
ומה עם מאמן צמוד?
"פה אין מישהו יותר מקצועי ממני. יש לי ניסיון וידע, אבל כמובן תמיד צריך משהו חדש. אני לא ממציאה דברים לבד, כי זה מסוכן".
מה אמא שלך חושבת?
"אמא שלי בהלם. היא שמחה מאוד בגלל התחרות, אבל הדור שלהם זה סיפור אחר".
ומה אומרים לך גברים בחדר כושר?
"שואלים אותי 'למה את צריכה את זה?' וחלק אומרים 'את הולכת להתחרות? מה כבר יש לך להראות?' גם מי שאוהבים את זה יכולים להיות מגעילים, כי פה בארץ אין גבולות וישר מתחילים לדבר איתי כאילו מכירים אותי שנים. אני כל פעם נדהמת מחדש".

מחמאות מהשופטים

ההשקעה השתלמה, הגוף עליו עבדה אולגה זיכה אותה בהתפעלות כנה מצד השופטים: "הם אמרו לי שהפתעתי אותם, וגם שאני הראשונה שיצאה כזאת מחוטבת בארץ".
אז מה הסוד?
"לקחת את זה בכל הרצינות. במקום ראשון לשים את האימונים ובמקום השני את העבודה".