מגיע לנו / על הישגי חיפה בליגת האלופות

השאגה שפילחה בשעה 22:25 את איצטדיון GSP בניקוסיה, בשעה שיניב קטן כבש את השער הראשון מול מנצ'סטר יונייטד, העבירה מסר חד וברור לכל אירופה. אנחנו כאן כדי להישאר. מכבי חיפה, במשחק הקרבה חסר פשרות, קבעה כי היא חלק לגיטימי מאירופה, ואל תשכחו את זה.
לפני 9 שנים התחילה מכבי חיפה את הדרך האירופית של הכדורגל הישראלי, כשהגיעה לשמינית גמר גביע המחזיקות והפסידה בפנדלים לפארמה. 5 שנים לאחר מכן, בעונת 98-99, הגיעה הקבוצה לרבע הגמר באותו מפעל, כשהיא מדיחה את פריז סן ז'רמן (של אוקוצ'ה וסימאונה). השנה עלתה הקבוצה מדרגה - לליגת העל של מועדוני הכדורגל – ליגת האלופות.
מי שחשב שחיפה תהיה בשר התותחים של אירופה, הבין השבוע שטעה. לא מדובר בקבוצה שבאה על תקן של קונוסים או באיזו קבוצה בונקריסטית שגונבת גולים אקראיים במתפרצות. מדובר בקבוצה שבאה לשחק כדורגל. כן, ממש לשחק. לפרוץ מהאגפים, למסור כדורי עומק, לאיים על שער היריב, ולהכריח שוערים להתלכלך ומדי פעם (או יותר) גם להוציא כדור מהרשת.
באירופה רוצים לנדות אותנו, לגזול מאיתנו את הביתיות, ולשלוח אותנו לרעות בשדות זרים. די להיזכר כמה שמיניות באוויר עשו גברי לוי וחבריו כדי לדחות את המשחק עם קפריסין "בשם ההגינות הספורטיבית". ברור כי לנבחרות אנגליה, ספרד או גרמניה לא היו גוזלים את הביתיות. הדרך להעמיד את אופ"א במקומה היא להוכיח כי איננו מדינה לבנטינית נטולת ערך ספורטיבי אלא מעצמת כדורגל – לא פחות. וההוכחה התחילה אתמול בקפריסין.
הבלם היקר בהיסטוריה של הכדורגל – ריו פרדיננד – לא יכל למהירות של יניב קטן. שבעה שחקני נבחרות שונות (אנגליה, צרפת, נורבגיה, אורוגוואי) כשלו מול הכוח של ז'וטאוטאס, הרצון של רוסו וההקרבה של חרזי, קייסי ובנאדו.
זו הדרך היחידה לזכות בהכרה בינלאומית – לנצח בכל מאבק. מכבי חיפה נאבקת כבר קרוב לעשור במסגרות אירופאיות שונות. אוהדיה מגיעים מכל קצוות הארץ לכל קצוות אירופה. אט-אט מכבי חיפה תופסת מקום של כבוד באירופה. זה לא קרה בין-ליל, ולא יתייחסו אלינו מחר בבוקר כאל ריאל מדריד, אבל בואו לא נשכח שהכדורגל הטורקי פרח בשנים האחרונות קודם כל דרך הקבוצות ששיחקו באירופה (גביע אופ"א לגלטסראיי לפני שנתיים).
בספורט אין דבר כזה "מגיע". צריך לקחת בכוח. בדיוק כמו ביום שלישי השבוע, כשמכבי חיפה לקחה את מה שהגיע לה. בכוח. בדיוק כמו הגול של ז'וטאוטאס. זה ששלח לאוויר הקפריסאי הקריר שאגה נוספת, שאמרה - הניצחון הוא שלנו. והוא מגיע לנו.