מי מפחד מארדואן?

הכל התרחש בטורקיה כמו בתסריט שציפו לו, או חששו מפניו: מהפכה רבתי במערכת הפוליטית. דור שלם של פוליטיקאים, ששלט בטורקיה למעשה מסוף שנות ה-60, ספג תבוסה צורבת ונעלם מהמפה הפוליטית.
איך התרחשה המהפכה הזאת? אחד ממאפייני הבחירות האלה היה שהן הוציאו מחוץ למשחק הפוליטי את כמות הקולות הרבה ביותר: מחוץ לפרלמנט נותרו מפלגות שקיבלו כ-45% מהקולות! זאת אומרת, שכמעט כל קול שני נפסל... עובדה זו תעורר מחשבות נוגות על הצורך ברפורמה בשיטת הבחירות הנוכחית, המחייבת אחוז חסימה של 10%.
ועכשיו למנצח: רג'פ טאייפ ארדואן, מנהיג מפלגת הפיתוח והקדמה, הוא מנהיג מעידן חדש, צעיר אך בעל נסיון בניהול (היה ראש עיריית איסטנבול בין השנים 98-94), רהוט, ובעל מידה לא מבוטלת של פופולריות הנובעת מכריזמה רבה.
במערב ובאזור יעקבו כעת מקרוב אחר ארדואן, שיקים ממשלה בקלות יחסית מאחר ומפלגתו זכתה ברוב מושבי הפרלמנט. השאלה הראשונה שתעלה היא האם תישמר הסטטוס קוו של מדינה חילונית-מוסלמית - או שיופר (לטובת הדת). אם נביט ברקורד של ארדואן כראש עיריית אסטנבול, הרי שהתשובה דווקא אופטימית: בתקופתו פרחה העיר כסמל חילוני וחוותה תהליך מואץ של מודרניזציה והיפתחות אל המערב. ארדואן, כראש עיר, הפגין כישרון רב ונחשב לאהוד גם על הציבור החילוני.
כפוליטיקאי בעל ניסיון, יודע ארדואן כי לכוחו הפרלמנטרי האדיר יש מגבלות. הוא מודע היטב לעובדה כי הוא אינו יכול לעשות דברים כנגד רצונו של הרוב החילוני, ומעבר לחשש מפני התערבות כלשהי של הצבא, הרחוב הטורקי לא יניח לו להפר את אותו סטטוס קוו מקודש שקבע אתא-טורק. נסיונות קודמים של האיסלאמיים להפר את הסטטוס קוו נחלו כישלון חרוץ. ארדואן, צריך לזכור, לא יישב בפרלמנט וזאת משום שנאסר עליו "רשמית" להשתתף בבחירות משום שבילה מספר חודשים בכלא לאחר שהורשע בהסתה נגד המדינה החילונית. האם ימשוך בחוטים? אין ספק, אולם מעמדו האמיתי יוכרע בימים ובשבועות הקרובים.
רג'פ טאייפ ארדואן אינו האייטולה חומיני, אינו אוסאמה בן לאדן ואפילו, תאמינו או לא, אינו חוסני מובארק. ניצחונו דווקא מוכיח לעולם עד כמה המערכת הדמוקרטית של טורקיה מלאת חיים ובועטת - וכן, גם יציבה.