שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    לא לגלגל, לשתות

    על יינות קלילים וחדשים דוגמת יין הבוז'ולה נהוג להגיד בצרפת: "לא טועמים אותם – שותים אותם". בימים אלה הושקו היינות ההילולים מענבי הבציר של אוגוסט האחרון והם מוגשים בלבוש גראפי צבעוני ובמחיר מומלץ של 15 שקלים בלבד לבקבוק

    מעל לכל ויכוח על איכויות – יש משהו סימפטי ביין "חדש", אשר המוכר ביותר בסוגו מגיע מבוז'ולה. הצעירות, הרעננות, הקלות, חוסר הרצינות ששופעים מן הבקבוק שזה עתה בוקבק וכבר התרוקן מחדש, מסבירים מדוע הוא הפך למרכז חגיגות עולמיות. היינן סופר הצרפתי החכם אלכסיס לישין, מנוחתו עדן, אמר על יינות כאלה: "לא טועמים אותם – שותי םאותם".
    במקומותינו, המקבילה המזוהה יותר עם יין חדש, שייכת לסידרה של יקבי כרמל מזרחי, הנושאת את השם העברי הנאה "הילולים" ומופיעה בתקופה זאת של השנה – כבר עשרים שנה.
    בימים אלה הושקו יינות הילולים 2002, מענבי הבציר של חודש אוגוסט האחרון, ויצאו אל החנויות ורשתות השיווק. מדובר ב 200 אלף בקבוקים בסך הכל, 150 אלף מהם של יין אדום, והשאר לבן.
    בבוז'ולה, עושים את היין החדש באופן מוחלט וקבוע מענבי זן הגאמיי ב"כרמל מזרחי" משנים בכל פעם את ההרכב הזני של היין, מתבססים על הענבים הבשלים הראשונים, המתאימים ליין החדש. כך מצאו עצמם השנה בדרך אל תהליך התסיסה הקצר יחסית ענבי קירניאן, פטי סירה, מרלו ושיראז – באדום, ואמרלד ריזלינג, שנין בלאן, ופרנץ קולומבר – בלבן.
    איש לא מחפש תיחכום, מורכבות ושאר עניינים גורליים ביין ההילולים, ואם יחפש לא ימצא, לעומת זאת, הם רעננים וקלים כמו שצריך, ואצל האדום, ההעדפה הקבועה של טעם המדור בשנים האחרונות, גם הפירותיות משובבת. את שניהם ראוי לשתות צוננים, בשבועות הקרובים, כאשר הלבנים מסוגלים ללוות בנחת מאכלי ים או דגים מטוגנים, והאדומים בשרים על האש, פיצות ושאר חטיפים. וטיפה אחרונה: הילולי השנה מוגשים בלבוש גראפי חדש, מוצלח ביותר, גירסת אוף-אוף-בוז'ולה מבחינת הצבעוניות ועגלגלות הקו, עבודתו של המעצב ברוך נאה, האמורה להיות מותג קבוע לעתיד. המחיר המומלץ, 15 שקלים בלבד לבקבוק, נמוך לעומת השנה שעברה. הכיצד? "ירידה במחירי הענבים", מסביר דוד זיו, המנכ"ל הנכנס של היקב. יין חדש ומנכ"ל חדש.

    נפלאות העיכול

    ה"דז'יסטיף", כשמו כן הוא, נלגם לאחר הארוחה ואמור לסייע בעיכול. בדרך כלל מדובר בכוחה של אמונה תמימה, ששורשיה ארוכים ומגיעים אל השיקויים השונים (ליקרים או "ביטרים" בשפתנו המעודכנת), אשר היו רוקחים אנשי המנזרים של ימי הביניים, ומחלקים בתור תרופות פלא. כאשר לא הועילו – גם לא הזיקו – ובגלל שהכילו איש לא בא בטענות. להיפך, התלונות על קשיי עיכול היו תכופות ביותר במקרים של דז'יסטיפים מוצלחים.
    בימים אלה התגלגלו לארץ (ייבוא "החברה הסקוטית") בקבוקוני דיז'יסטיף אירופאי ותיק, ה"אונדרברג", אשר מיוצר בגרמניה מאז אמצע המאה ה-19, פרי פיתוח של יצרן ושמו הוברט אונדנברג אלברכט, המבוסס על אותה מסורת מינזרית עתיקה. ומשלב בין שריית עשרות מיני עשבים ותבלינים שונים לבין אלכוהול (בחוזק 44%). הטעם והארומה שלו? כמו במקרים רבים של מוצרי הז'אנר הזה, יזכיר לחלק מהטועמים תרופה נגד שיעול, ולאחרים נקטר עשיר ונפלא. באמת עניין של טעם. המדור, אגב, אוהב מאוד. נמכר בשלשות או בתריסרים, מחיר בקבוקון 14 שקלים.

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים