עמרם מצנע: 6 תמונות

היום הגדול של עמרם מצנע, שבו זכה בראשות מפלגת העבודה, התנהל כמו מבצע צבאי וכלל ביקורים בקלפיות, ראיונות, פגישות ואלפי צ'אפחות וחיבוקים.
מיהו היו"ר החדש? מה אנחנו באמת יודעים על תכניותיו ועל מבנה האישיות שלו? הנה שש תמונות מיום הפריימריס, שיכולות ללמד משהו - על האיש עמרם מצנע.

1. למה נשק?

בכניסה לקלפי בבית הפועל בראשו לציון, ממתין למצנע ראש העירייה, מאיר ניצן, איש של פואד. השניים לוחצים ידיים בנימוס, מחליפים כמה מילים, עד שלפתע מבחין מצנע באקדח התלוי בנרתיק מחגורתו של ראש העיר, בסגנון המערב הפרוע.
מצחו של האלוף לשעבר מתקמט בפליאה. "למה אתה צריך את זה?" הוא תוהה באוזני ניצן, שמשיב בלי להתבלבל: "אני לא רוצה לומר 'לא היה לי'. אז יש לי". מצנע מהנהן, אבל נראה שהוא עדיין לא מבין מה לראש עיר ולאקדח. בחיפה אין דברים כאלה.

2. מצנע נגד סיפוחים

חלומו הרטוב של כל עיתונאי בחיפה הוא להוציא ממצנע כותרת. ציטוט עסיסי שיעשה את השבוע. אבל קשה להוציא את מצנע משיווי משקלו והוא כמעט לעולם לא נכשל בלשונו.
בביקור שערך בקלפי במבשרת ציון, ניסה כתב מקומי לערער על התזה הזו. "מה אתה יודע על מבשרת?" שאל הכתב את המועמד מצנע, והוסיף בנשימה אחת: "מה דעתך על הניסיון לספח את מבשרת לירושלים?" מצנע, כהרגלו, משך בכתפיים ולא נפל בפח: "תשמע, לומר לך את האמת - אני לא ממש יודע הרבה על הבעיות של מבשרת, ואני לא אוהב לדבר על דברים שאני לא מבין בהם", הפטיר.
מי שהחליט לבלבל את הכתב עוד יותר היה אחד מעוזריו של מצנע, שהסביר לו ברצינות מוחלטת כי "ברמה הלאומית, מצנע נגד סיפוחים. אז תסיק מזה את המסקנות".

3. תשקורת עוינת

גדודי עיתונאים וצלמים ליוו את מצנע ביום הבחירות. זה החל למעשה ערב לפני כן, בכנס פעילים שערך מצנע בבית החייל בתל אביב, במהלכו ביקשו ממנו עיתונאים מאמצעי התקשורת השונים להתלוות אליו במיניבוס במהלך יום הבחירות.
מצנע לא אהב את הרעיון: "אני רוצה לנסוע לבד, עם האנשים שלי", אמר לעיתונאים. אלא שהתקשורת המשיכה ללחוץ, עד שיועץ התקשורת של מצנע, און לוי, הבין שהמלחמה אבודה. "תן להם להצטרף אלייך", אמר למצנע. "עדיף שידווחו את מה שהם רואים, מאשר שידווחו משהו לא נכון". מצנע נכנע, והעיתונאים הצטרפו.
וכפי שהיה צפוי, הסבלנות כלפי התקשורת פקעה בשלב מסוים: זה קרה ברמת אביב, לאחר ביקור בקלפי. מצנע, שכמות המיקרופונים המרחפים סביב אפו גרמה לו לחנק, התפרץ: "העיתונאים האלה צריכים להבין שאני קובע את לוח הזמנים. לא הם", אמר בזעף לעוזריו. אחר כך נרגע. "רק ביקשתי קצת פרטיות. לא צריכים לשבת לי כל היום על הווריד". ברוך הבא לפוליטיקה הישראלית.

4. עמרם של כולם

זמן קצר לאחר שנסגרו הקלפיות, החלו לזרום למטה הקטן של מצנע ברחוב הרצליה בחיפה עשרות פעילי שטח שסיימו את ספירת הקולות. כשהתוצאות החלו להתברר, וכשהפעילים החלו להבין כי מצנע הוא היו"ר הבא של מפלגת העבודה, חלקם החלו לבכות (משמחה), אבל היו גם כאלה שרק המחשבה על עזיבתו של מצנע את העיר גרמה להם למשבר עמוק.
קבוצה מרכזית כזו היו מזכירות ועובדות עירייה ותיקות, שמלוות את מצנע בנאמנות בשנים האחרונות. "אני בכלל לא רוצה לחשוב על זה שהוא עוזב", אמרה בפנים נפולות אחת המזכירות הבכירות של מצנע. "משרד בלי מצנע זה דבר בלתי נתפס אצלי".
"תחשבי ברמה הלאומית", ניסתה עובדת עירייה אחרת לנחם אותה, "תחשבי מה טוב לאזרחים, לא רק לך. מצנע עכשיו שייך לכולם, לא רק לנו".

5. ההגה לא בידיים שלו

"מצנע עושה עכשיו את דרכו מחיפה לתל אביב, והוא בטח מתעקש לנהוג בעצמו ונוסע מאה קמ"ש בכביש החוף. מצנע הרי לא יעבור על החוק בשביל אף אחד", העריך בלילה הפרשן חנן קריסטל בקול ישראל, בשידור מבית מפלגת העבודה בשכונת התקווה.
האמת דווקא היתה קצת שונה: מצנע אכן התיישב מאחורי ההגה של השברולט הלבנה שלו ברחוב הרצליה והחל לנהוג לכיוון תל אביב, אבל פעמיים נאלץ לעצור כדי להתראיין לאמצעי התקשורת השונים. ביציאה הדרומית מחיפה הבין היו"ר הנבחר כי בקצב הזה הוא יגיע לתל אביב בתוך שבוע. והפעילים הרי מחכים...
ההחלטה נפלה, וההגה הועבר לידיו של העוזר הנאמן, קובי בלה. ובזמן שבלה דהר לתל אביב במהירות של מטוס קל, הכין מצנע נאום חדש לגמרי שהציג בפני הפעילים והתקשורת.

6. חמישים שקלים

בכניסה לקלפי ברמת אביב ישבו שתי אזרחיות מבוגרות, והתרימו את המצביעים למען מפלגת העבודה. אם כבר באתם, אז תנו משהו.
"עזרו לנו לממן את הבחירות", כתב מזכ"ל המפלגה אופיר פינס בעלון שעוצב באופן חובבני משהו והפנה תחינה בפני המצביעים לסייע לממן את המערכה הקרבה מול הליכוד.
מצנע ראה, שמע ושלף את הארנק. "הוא נתן לנו חמישים שקל", גילתה אחת המתרימות בגאווה. "הוא רצה לתת יותר, אבל אמרנו לו שזה מספיק".