כדורסל מכללות: תארים מתקדמים

תחילה היו אלה קוואמי בראון ועוד שני תיכוניסטים, שנבחרו בין ארבעת הראשונים בדראפט ה-NBA לשנת 2001 והדליקו נורת אזהרה בנוגע לפשיטת רגל בכדורסל המכללות האמריקני. חריגות חוזרות ונשנות של תקנון ליגת ה-NCAA מצד מכללות שונות ומשונות הדליקו נורת אזהרה בנוגע לפשיטת היד של שחקני המכללות. הקשיים הכלכליים של אלה שבחרו להצטרף למכללות, גוררים איתם לא פעם נסיונות פסולים מצד גורמים מפוקפקים לפתות את הנערים הצעירים ולהכניס יד נעלמה ומלאה מצלצלים לכיסם.

הכתובת הייתה על הקיר באליפות העולם

תאוות הבצע ואי יכולת לעמוד בפיתויים הכספיים השונים הם בגדר חטא של ממש בעיני ה-NCAA ו"העבריינים" שכשלו עלולים לסיים את הקריירה שלהם עוד בתחילתה (דוגמת כריס וובר העומד לדין על קבלת מתן בסתר בתקופת לימודיו במישיגן). היחסים השבריריים בין הכוכבים התמימים לבין סוכנים ממולחים המחפשים רווח עתידי קל ובירוקרטים בהנהלת ה-NCAA שמנסים לצוד אותם, מביאים לבריחת כשרונות ל-NBA מחד ולקריסה אפשרית של הכדורסל האמריקני כולו ככלל, כפי שהודגם באליפות העולם האחרונה. על רקע המשבר שאין לדעת לאן יוביל את הכדורסל האמריקני בסופו של דבר, נראה כי רק המאמנים של הליגה (אלה שדווקא כן משתכרים היטב) מונעים בינתיים את הקריסה הגדולה.

אנשי כדורסל נטו

מייק ששבסקי, ריק פיטינו, טום איזו, גארי וויליאמס, ג'ון קאליפארי, ריק מאג'רוס, רוי וויליאמס, בוב האגינס ורבים אחרים הם באמת מאמנים מצוינים, מהטובים בעולם, והם הכוכבים האמיתיים של ליגת המכללות. מדובר בקבוצת מוחות הכדורסל המבריקים בעולם ומעבר לתכונות המקצועיות שלהם כמנהלי משחק מוצלחים, יש כאן עניין של אידיאולוגיה ואהבת המשחק. מאמני המכללות פשוט רוצים ללמד כדורסל, להפוך את השחקנים ליותר טובים, להפוך את הקבוצה ליותר טובה. לולא המאמנים הכריזמטיים והמשקיענים הללו, ספק אם היתה לכשרונות הצעירים מארצות הברית ומעבר לים סיבה טובה מספיק להצטרף למכללות ולהיות שותפים לחוויית הפרקט, שהיתה ונשארה מסעירה ואינטסנסיבית ביותר - אם לא על המגרש, אז ביציעים.

בטירוף שלנו

בניגור ל-NBA והתדמית המעונבת של אוהדיה, זאת שמשדרת בעיקר 'פאן', כדורסל המכללות הוא בגדר חגיגה יצרית של ממש מצידם של הסטודנטים והקהילה המחבקת את קבוצת המכללה/אוניברסיטה המקומית. היציעים במשחקי מזכירים יותר הפגנה לוהטת מבית היוצר של דני האדום. בניגוד להיכלי התרבות של ה-NBA, המוזיקה שמשמיעים מקהלות האוהדים בליגת ה-NCAA הינה מחרישת אוזניים ואינה מנומסת במיוחד. זאת למרות נוכחותה של תזמורת חיה בצידי המגרש. המחויבות והקירבה שחשים הסטודנטים לחבריהם על המגרש גדולה עד כדי ביטול כל הגינונים האקדמים להם הם מורגלים על ספסל הלימודים. הטירוף והמרץ של השחקנים עצמם משלימים את הדרמה, גם אם איכות המשחק עצמו אינה מתעלה לרמות גבוהות מדי.

מי נגד מי?

כאמור, רוב הכוכבים בוחרים לעזוב ל-NBA מיד לאחר סיום התיכון, או מקסימום לאחר שנה או שנתיים במכללה. למרות זאת, קיימות מספר ליגות איזוריות איכותיות שכדאי לשים להן לב בעונה הנוכחית שנפתחה השבוע:
פאק (פאסיפיק) 10
נראה כי מרכז תשומת הלב עברה מהחוף המזרחי לחוף המערבי וליגת הפסיפיק 10 נראית כחזקה מבינהן. הקבוצה הבולטת ביותר בליגה זו היא אריזונה, שבנתה עצמה מחדש אחרי הופעה בגמר טורניר ה-NCAA בעונת 2001 בהדרכתו של לוט אולסון הוותיק. ג'ייסון גארדנר ולוק וולטון הוותיקים יובילו את הקבוצה שהתחזקה בעונה שעברה ב'פרש-מנים' מצוינים כמו סאלים סטודמאייר, וויל ביינום ואייזיאה פוקס, שמתכוונים להתפוצץ השנה כסאפמורס (שחקני שנה שניה). האיום העיקרי על אריזונה בא מכיוונה של אורגון, שהדהימה בשנה שעברה רבים והפעם תפתיע אם לא תצליח באותה מידה עם לוק ג'קסון ולוק ריידנאור. הקבוצות המובילות של קליפורניה - סטנפורד, דרום קליפורניה (לשעבר דייויד בלות'נטל), UCLA וקליפורניה-ברקלי (עם עמית תמיר) - צפויות גם הן לדבר חזק במהלך העונה.
החוף האטלנטי (ACC)
הליגה היוקרתית ביותר נחלשה מעט העונה למרות האליפות של מרילנד אשתקד והדומיננטיות התמידית של דיוק. הדעיכה המדאיגה של צפון קרולינה, ג'ורג'יה טק (כדאי לשים לב לפרשמן כריס בוש) וקלמסון (למרות ההצטרפות האפשרית של אורי יצחקי), משאירה את דיוק של ששבסקי ומרילנד של גארי וויליאמס כקבוצות המובילות למרות נטישת הכוכבים ל-NBA. דיוק היא תמיד קבוצה מסוכנת בזכות ששבסקי, שהתחיל לבנות בסיס עתידי בקמפוס עם הרכז כריס דוהאן וחבורה של פרשמנים מצטיינים כמו שבליק רנדולף, שלדן וויליאמס וג'יי.ג'יי. רדיק. מרילנד יכולה להתמודד בגלל הניסיון.
דרום מזרח (SEC)
הבית התחרותי והקשה ביותר מחולק לשני בתים פנימיים כדי להקל על העומס. פלורידה של בילי דונובן היאפי נראית כמו בכל שנה כקבוצה מאיימת במיוחד והפעם היא תצא למלחמה עם צמד הפורוורדים האפקטיבי של דייויד לי, מאט בונר וכריסטיאן דרייר הדני והגארדים המוכשרים ג'יימס ווייט, ברט נלסון ומאט וולש. מיסיסיפי סטייט (עם דריק צימרמן ומאריו אוסטין), ג'ורג'יה (עם התאומים ג'רוויס וג'ונאס הייס) ובעיקר אלבמה (עם מו וויליאמס ואדווין דאדלי), יאיימו על הגייטורס לכל אורך הדרך.
ביג 12
קנזס של רוי וויליאמס היא סגנית כרונית בכל טורניר NCAA ומסיימת בהתאם כמעט כל שנה בסביבות הפיינל-פור אבל ללא תואר. גם השנה מועמדת קנזס לפיינל-פור ושוב יהיה קשה לעצור אותה, אם כי סביר להניח שתעשה זאת בעצמה, למרות הניסיון המצטבר של ניק קוליסון וקירק הנריץ' המצוינים וקית' לנגפורד, וויין סימיאן ואארון מיילס שמצפים לרשת אותם בקרוב. טקסס, עם הרכז האדיר טי.ג'יי. פורד, נראית כאלטרנטיבה סבירה לקנזס. אוקלהומה, אוקלהומה סטייט, מיזורי וטקסס טק של בובי נייט נחלשו מאוד העונה.
ביג איסט
הליגה המוכרת ביותר לאוהדי הספורט בישראל בזכות העוצבה הישראלית בקמפוס של קונטיקט. קבוצתו של ג'ים קלהון אמורה לשגשג, למרות עזיבתו של כוכבה קארון באטלר למיאמי היט. מי שימקד את מירב תשומת הלב של הסקאוטים מה-NBA הוא שחקן סירקיוז, כרמלו אנתוני, שצפוי להיבחר בחמישייה הראשונה בדראפט הבא, למרות שלא יספיק לעשות הרבה עם סירקיוז. הרכז המבריק ברנדין נייט לא ייבחר הרבה אחריו, אם יפגין בפיטסבורג יכולת דומה לזו שהפגין בעונה שעברה.
הישראלים
מלבד תמיר שאמור להיות הישראלי הבולט ב-NCAA העונה כדאי לשים לב במיוחד לסנטר הישראלי חיים שמעונוביץ' שעושה חייל בהוואיי (WAC). ישראלים נוספים בתחילת הדרך הם משה יקוסי מפורדהאם (אטלנטיק 10), איציק אוחנון בסנט לואיס ורפאל תורן בדרום פלורידה, שיתחרו ראש בראש באיזור USA הקשה לצד לואיוויל של פיטינו (עם הגארד המצוין ריס גיינס), ממפיס של קאליפארי ומילטון ואגנר, סינסינאטי של האגינס (חזר לפעילות אחרי התקף לב קשה) ומארקט עם הכוכב הסנסציוני, דוויין ווייד.