לא רואֶה ממטר

אם היתה לי כתובת המייל של יזהר הר לב, מחבר הספר החדש "פובידיליה", או לפחות כתובת האייסיקיו שלו, יתכן שהייתי שולחת לו הודעה בסגנון: "יזהר היקר. הספר שלך מצויין !! :-) כנראה הספר הכי טוב שיצא לי לקרוא השנה, אבל זה בגלל שאני כל הזמן ברשת, ולמי יש זמן לקרוא :- ( "
למכורי רשת ותיקים יש הסתייגות אוטומטית מיצירות אמנות שעוסקות בסייבר ספייס. מדובר בניסיון צורב: רבים מהטקסטים הספרותיים ויצירות הקולנוע בנושא היו מלאי קלישאות, מכניים ובעיקר שטופי דעות קדומות ומעודדי סטיגמות בורות על המדיום. מדובר כמובן בזווית ראיה ישראלית, שכן בארצות הברית יצאו כמה ספרים קאנונים בתחום, וגם הם - רובם בתחום העיוני או המד"בי. בקולנוע, נדמה ששתי היצירות הפופולאריות בתחום, "יש לך הודעה" של נורה אפרון ו"המטריקס", הביאו נקודת מבט צרה ואאוטסיידרית של חוויית ההתמכרות לחיים הוירטואלים. ב"יש לך הודעה" הפך שדה המוקשים הידוע כאתרי ההיכרויות לפנטסיה בורגנית, קפיטליסטית ומתוקה מדי. ה"מטריקס" היה מטאפורה מתוחכמת אך קרה, שכל בעל דמיון קלוש חווה על בשרו אחרי שהוא מגלה כי הוא נשאב פנימה.
מוקדם יותר, באמצע שנות התשעים, היה גם את "הרשת", סרט הוליוודי בכיכוב סנדרה בולוק, שזיקק לשיא את הפראנויות של התקשורת והוליווד מהדבר החדש הזה. הרשת, כאזור הדמדומים של זהויות, נתפסה כמאיימת מידי עבור אלו שמייצרים עבורנו את המציאות באריזות של חצי שעה עד שעה וחצי, עם כתוביות נושאות שמות אמיתייים בסוף התוכנית.

החיים האמיתיים? שיחפשו

"פובידיליה" (שילוב של פוביה ואידיליה), ספרו הראשון של יזהר הר-לב, לא יכול להיחשד בציניות של אאוטסיידר שבא לעשות רב-מכר על "העולם המפחיד הזה של האינטרנט, עם כל המתחזים והסוטים". להפך, בזכות הבנת המוקשים השכיחים, עומד הסופר במבחני האמינות של מכורת רשת חסרת מזור ותקנה, וזה צורב בלב של ציניקנית כמוני. הצליח לו, ל-SOB.
עוצמתו הגדולה של הספר נובעת מן הדרך בה מציע הר-לב תובנות פסיכולוגיות על הרקע הנפשי לבחירה באינטרנט כיקום המועדף לחיות בו, כפי שמתאר הגיבור שלו בפתיחה המבריקה והסוחפת: ""הצורך הוא מקום מחסה. מרחב מוגן. מקום להתחבא בו מהגשם, לברוח מהרוח, להסתתר מהמציאות שנוחתת עליך בכל העדינות של נעל מספר 44 או סילון של קוטל חרקים. וזאת הסיבה, חברים, שאני אוהב קירות מסביבי, אני אוהב את התחושה שאני נמצא בתוך חיבוק גדול ומגונן, עשוי בטון. אני לא חושב שיש משהו משוגע בזה...המהפכה הטכנולוגית מובילה לכיוון אחד בלבד: השחרור המלא מהחוץ".
אני מרהיבה עוז לנחש כי אין מכורי אינטרנט, יהיו יחסיהם הנפשיים עם המציאות ככל שיהיו, שלא ימצאו את עצמם מעט בתיאור הזה.
לאחר סדרה של התקפי חרדה, המזכירים את התופעה הקלינית אגורפוביה (פחד ממקומות פתוחים), מוותר הגיבור על כל אינטרקציה עם ה-Real Life – מונח אינטרנטי לתאר פעילות מהנה פחות ממה שאנחנו עושים כרגע. "היום כבר אין לנו שום סיבה לצאת מהבית. למה לנו? הרי את כל הצרכים – החל מהחיוניים ביותר, דוגמת אוכל סיני וקוקה קולה, וכלה באזוטריים למדי, כמו למשל פקקי אף או משחת שיניים בטעם בננה, אנחנו יכולים לזמן עלינו באמצעות קליק קצרצר של העכבר".
חמוש בתובנה הזו הוא מתכנס למרחב הצר שבין מסך הטלוויזיה למסך המחשב. שני אלו מספקים לו את הקשר העיקרי עם העולם החיצון. הטלוויזיה מספקת לו 24 שעות של מלל פרסומי נבוב כמשכך חרדה, ובמחשב הוא מנהל מערכת יחסים עם מתפשטת בתשלום באתר פורנוגרפי. שמה הבדוי אויטה, ואפשר להזמין אותה בקליק ומספר כרטיס אשראי לצ'ט פרטי, שהוא מעין דיאלוג דיגיטלי קר ועצוב, כפי שאפשר היה לצפות בנסיבות האלו.

התחקות אחר זהות

אולם למצער, התודעה של הגיבור אינה מניחה לו גם כשהיא מחוברת לסייבר ספייס ולזפזופ האובססיבי בין הערוצים. היא ממשיכה להציף במוחו דיאלוג בלתי פוסק עם "המציאות", ממנה הוא מנסה להתנתק. זה קורה דרך בעל בית מופרע, חצי דמיוני, שמנסה להוציא אותו בכוח מדירתו השכורה, אותו מקום מגונן בו הוא מתחבא מכל אינטרקציה עם המציאות; ובמקביל הוא מפתח מערכת יחסים הזויים עם סוקרת טלפונית של "פיפל מיטר", שחודרת לחייו דרך מדגם טלפוני אקראי, אבל מסרבת לשחק בכללים המנוכרים של העולם הדיגיטלי, למרות היותה עבד מקצועי של עולם שבו אדם מאופיין על ידי הרגלי הצריכה שלו. היא חודרת לחייו, ומפרה את הקוד לפיו הגיבור מנהל דיאלוג עם האנושות רק דרך המסך.
אבל המשענת הפסיכולוגית עלילתית החזקה של הספר היא דווקא עלילה מקבילה, היפר ריאליסטית ומזעזעת – כמעט קארברית - על ילדותו העגומה של ילד, הנודד בעקבות אם אקסצנטרית בערבות אמריקה, כשהיא הולכת ומאבדת את שפיותה. התיאור נשמע אולי עמוס מידי, אבל באופן אירוני, דווקא המציאות הזו, שמתנפלת על הגיבור דרך תודעתו, ומתדפקת לו על המסכים דרך נסיבות שאין לו שליטה עליהם, מספקת עוצמה ואליבי להטמעות החולנית בסייבר ספייס ולהתחקות אחרי מה שהיתה פעם הזהות שלו.
הר-לב או העורכת שלו היו יוצאים נשכרים מקיצוץ כמה עשרות מ-522 העמודים שמכיל הספר. לגיבור, כנראה בהשראת עיסוקו ונטייתו לאוננות אינטנסיבית מול המסך, יש אובססיה להגיגים וניתוח עצמי, חלקם מייגעים ומיותרים לחלוטין. אבל חוט השדרה המרכזי של הספר וההקבלה הסכיזופרנית בין עלילותיו היא טקסט רב עוצמה שיש בו חלקים מבריקים ומצמיתים, תיאורים שלא עוזבים את התודעה ימים אחר כך. באמת מזל טוב שהצלחת לקרוא אותי ככה.

"פובידיליה" מאת יזהר הר-לב, סדרת "פרוזה", הוצאת "ידיעות אחרונות", 522 עמ'