שלמה שרף / תנו כבוד לדרך של קשטן

קבוצה בריאה נמדדת ביכולת שלה לנצח גם במשחקים הפחות טובים. למרות ירידה בכמות הכוכבים שלה וביכולתה בהשוואה לעונה שעברה, הפועל תל אביב ממשיכה לתת פייט רציני למכבי חיפה. בין הסיבות לכך הן המחויבות הטקטית של השחקנים והדרך של דרור קשטן.
גם בדקות החלשות מול הפועל פתח-תקווה, אי אפשר היה להתעלם מהשקט והאמונה של השחקנים שביכולתם לנצח גם במשחק לא טוב. את השקט והאמונה החדיר קשטן. וכך, למרות שפ"ת לא נפלה מהפועל תל אביב ואולי אפילו עלתה עליה, אף אחד לא הופתע שבסופו של דבר האדומה לקחה את כל הקופה.
הלוואי שהיו לנו עוד מאמנים כמו דרור, אדם שמצליח להטביע חותם על קבוצתו ובמקביל שומר על מעמדו בלי להתקפל. מה לעשות, המאמנים החדשים פשוט לא מתקרבים לניסיון ולידע שיש לקשטן. אחת הסיבות לדשדוש בכדורגל הישראלי היא חוסר במאמנים שהם גם מורים טובים. למעט מכבי חיפה והפועל תל אביב, קשה למצוא כאן השפעה ממשית של מאמן על קבוצה. קשטן ושום טובים בהרבה מהשאר.
בשקט וצנעה תופס ההונגרי גאבור הולמאי את מקומו במרכז העשייה של הפועל תל אביב. משום מה, תכונות האחריות והבגרות המקצועית שלו אינן מקבלות את הביטוי ההולם בתקשורת, כפי שמקבל (בצדק) ריימונדאס ז'וטאוטאס במכבי חיפה.
הולמאי וז'וטאוטאס, בתפקידם כקשרים אחוריים, הם השחקנים החשובים ביותר עבור כל מאמן כדורגל. ההונגרי מביא את היציבות למשחק של הפועל תל אביב. או במילים אחרות: הולמאי הוא הז'וטאוטאס של הפועל תל אביב.
הבעיה העיקרית של הפועל תל אביב היא כרגע היחלשות מסוימת בהגנה. ראינו בשבת את הירידה ביכולתם של שמעון גרשון ואסי דומב. לא סתם הגיעו הצעירים של הפועל פתח-תקווה הצעירה בקלי-קלות למצבים מול אלימלך. עמדה בעייתית נוספת היא זו של רמי חאליס. הוא אמנם בחור מאוד כשרוני, אבל עדיין לא מניה בטוחה ברמה הישראלית כמו אילן בכר.
וכמה מילים על כפיר אודי. הוא מופיע בהרכב הנבחרת, אבל בקבוצתו משמש רק כמחליף (מאוד מוצלח). לכל אחד מהמאמנים יש את הזכות לקחת החלטות על פי דרכו. לדעתי, שילוב של בלילי ואודי בחוד מבטיח מאוד. אודי הוא פיבוט ברחבת ה-16 עם הגב אל השער, בלילי משלים במהירות ובתנועה.
בינתיים צריך לתת לדרור את הקרדיט, מאחר שהוא חי ונושם. ייתכן שהוא מבחין באימונים בדברים שאנחנו לא רואים. אני לא מאמין שקשטן מתעלם בכוונה מאודי ומחביא אותו על הספסל, רק כי אברהם גרנט מרכיב אותו בנבחרת.