מחליפים ראש עיר

קיץ 97' היה הקיץ של הפועל ת"א. 2,000 שנות הסתדרות הסתיימו להן במחי חתימת חוזה. תאומים, אורנשטיין, עגיב וסגול נחתו לתוך מבצר הפקידים של הפועל והחלו בנקיון האורוות. המותג החדש - הפועל "כתר" תל אביב - החל קורם עור וגידים.
"רביעיית תאומים" הביאה להפועל את השריף החדש מירושלים, אלי כהן. הרכש הישראלי הצנוע כלל את אסי דומב ועופר שטרית. לעמדת הקשר הקדמי הובא גרוזיני זחוח קומה ומהיר כשד. קראו לו דרסיליה. גיורגי דרסיליה. עוד נחזור אליו.
מהעבר השני של הכביש בנה לו הארכיטקט אברהם גרנט קבוצה חדשה. לאחר כישלון העונה הקודמת, שקדו במכבי על הבאת תותח על, כמוהו טרם ראה הכדורגל הישראלי. בוקר אחד של אוגוסט נוחת לו התותח בקריית שלום: חברים צהובים, מכריז גרנט, קבלו את רודריגו גולדברג, החלוץ החדש שלכם. גולדברג היווה אז את בן זוגו של איבן זמוראנו לחוד נבחרת צ'ילה. מיותר לציין שציפיות האוהדים נסקו לגבהים חדשים.

מכבי צולעת

העונה החלה. הפועל ת"א, למרות שינוי הבעלות, התעקשה לשמור על אופיה ההסתדרותי. אחד-אפסים קטנים ועקביים המשיכו להיות התוצאה השכיחה במשחקי הקבוצה, ששיחקה כמעט ללא זרים, והתבססה על הרובוטיקה של אלי כהן. חבורת הפקידים נעה בתיאום והביסה בנקל (0:1) את הקבוצות מהרצליה וכפר סבא. מעל המערך האפור מתבלט לו דרסיליה הגמלוני, שהכריע משחקים בצורה קטלנית. העוקץ.
מכבי, לעומת זאת, התחילה את העונה בצליעה לא אופיינית לאותם זמנים. משהו חרק בקבוצה. גולדברג הגדול התקשה להבין את נמני, קלינגר, קשנצב ואובארוב. שמות גדולים אבל העסק לא דופק.

מצב העיר

לפני שנתפנה לאותו דרבי הרה גורל, הערה קטנה: קריסתה של הפועל ת"א בשלהי שנות ה-80 התחוללה בד בבד עם עלייתה המחודשת של האימפריה הצהובה מהעבר השני של כיכר מילאנו. שנות ה-90 כבר היו של מכבי: אליפויות, גביעים, דריקסים, קלינגרים ואובארובים. במהירות של מכבש דרכים מיושן דרסה מכבי את הליגה. חוק אחד היה לו לדרבי בשנים אלו: הפועל בתפקיד הקורבן, מכבי בתפקיד עצמה - השוחטת.
סיני בנה קבוצה, מכבי הרסו לו כל פעם מחדש. רביעיות ושלישיות לרשת האדומה הפכו למאורע שכיח. אוהדי הפועל היו מתחבקים לאחר תוצאות 0:0 מבזות, העיקר לא לקבל מנה נוספת מדריקס האיום. כל זאת, עד הדרבי הראשון של עונת 97-98.

החמצה על שם

המחזור התשיעי הביא עמו את הדרבי הראשון של העונה. מכבי חיפשה את עצמה במקום השמיני. הפועל ת"א ניהלה דואט מפתיע בפיסגה עם יריבתה העתידית, בית"ר ירושלים.
בלומפילד מלא - חצי אדום חצי צהוב. שלוש דקות מהפתיחה זה בא: הרגע של רודריגו גולדברג. הצ'יליאני האיום מכניס את עצמו לפנתיאון הדרבים של כל הזמנים ומחוקק את שמו על אחת ההחמצות המדהימות בתולדות המפגשים העירוניים: הגנת הפועל, באקט קלאסי של "הלם דרבי", מתקשה להרחיק כדור שעושה את דרכו לעבר גולדברג התותח. ממרחק של שלושה מטרים גולדברג לא צריך להתאמץ. הקהל של מכבי כבר באוויר, אות ה"גול" שודר כבר לעבר אולפן "שירים ושערים", אוהדי הפועל מעלים כבר את ריח ההשפלה המוכר בנחיריהם, ורק רודריגו החביב, בכשל מוטורי נדיר, עושה את הבלתי אפשרי כמעט ושולח את הכדור לעבר דגל הקרן. לראות ולא להאמין.

גייזר יסדר

מאותו רגע, הדשא שייך לאדומים. דרסיליה ושטרית חותכים באגפים. גרשון ודומב מנקים. למרות זאת, שער של מכבי לא יפתיע אף אחד. זה פשוט לא יכול להיות אחרת. הנחת היסוד הזו קיבלה חיזוק דרמטי בדקה ה-60 בדמותו של אחד, דמיין גייזר. צנום, נמרץ וחם מזג, נחת לו הסלובני בתחילת העונה. פעולותיו התמוהות והמשעשעות הפכו לשם דבר ביציעי 4-5 בבלומפילד. מספר אוהדים אף נטו לו חיבה מיוחדת על השטויות החינניות שייצר. בדקה ה-60 שבר הסלובני את שיאיו שלו: גלישה פראית ומטומטמת הותירה את האדומים בעשרה שחקנים. הולך ומתגשם לו התסריט.

שטרית מוסר?

דקה עברה. רק דקה. הצד האדום עוד עמוק בדיכאון כשדריסיליה מוסר לשטרית, שטרית במחווה נדירה מחזיר את הכדור לגרוזיני, שכבר נמצא בקצה הרחבה הצהובה. אובארוב מהמר על בעיטה לפינה השמאלית, דרסיליה השובב מפתיע בימנית גבוהה וחדה. 0:1 מדהים ולא אופייני.
עד הסיום עוד החמיצו האדומים מספר הזדמנויות. ביחוד הפליא בתחום הילד-אוהד, פיני בלילי, בגלגולו הקודם. שריקת הסיום מצאה שמחה נדירה בצד האדום. פריקת עול של עשור מיובש ואפל.
עופר שטרית, לו היתה זו העונה הגדולה בקריירה: "אחרי הניצחון הזה ידענו שאנחנו יכולים ללכת עד הסוף. היתה שמחה אדירה. נסענו אני, יעקב הלל וישראל כהן יחד ללוד וכל הדרך עצרו אותנו אוהדים ולא נתנו לנו לנסוע. עד אותו משחק העיר ת"א היתה של מכבי, מהמשחק ההוא הפועל לקחה את הבכורה".
ממשיך האוהד-מלחין-תמלילן, גל סוקולובסקי: "בחיים לא היתה שמחה כזו בסוף משחק. זה היה יותר מהאליפות של 88'. זאת היתה השמחה הראשונה האמיתית בשנות ה-90. אנשים נשארו למעלה משעה בבלומפילד, מחכים לשחקנים".

הדרבי ששינה את פני העיר

באותה עונה אף הביסה הפועל את מכבי 0:3 באצטדיון רמת גן (עם שער של סימרוטיץ'!!!), ולבסוף הפסידה את "אליפות השרוכים" לבית"ר. מכבי החלה במסורת בניית הקבוצות של גרנט. מסורת שנמשכת עד עצם ימים אלו, נובמבר 2000. מאז אותו הדרבי, תל אביב אדומה. וביום שני - פרק מספר 1678 בטלנובלה הבלתי נגמרת.